נשים ופרשת זכור

ש: האם נשים חייבות בפרשת זכור?
ת: הרמב"ם אומר בהלכות מלכים (ז, ד) שנשים יוצאות למלחמת מצווה. א"כ, לכאורה נשים חייבות במחיית עמלק, וכן בשמיעת פרשת זכור. אלא הרדב"ז מסביר (שם) שהן מספקות מים ומזון לבעליהם. היום, יש לנו חיל אספקה. איך פעם השיגו אוכל? אשתו הייתה באה מידי פעם לבקר אותו והביאה לו מזון. א"כ, נשים לא חייבות להילחם (ע' יבמות סה, ב. קידושין ב, ב). וכן רוב הפוסקים אומרים שנשים פטורות מפרשת זכור. אם הן רוצות, מה טוב. הן יכולות גם לקרוא על ידי חומש.

[כתב בספר החינוך (מצוה תרג), שמצוות שמיעת פרשת זכור נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, ולא לנשים. כתוב בכמה מקומות בגמרא שדרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אישה לכבוש (יבמות סה, ב), ודרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה (קידושין ב, ב). לפיכך, אין נשים חייבות במצוות זכירת פרשת עמלק (אמנם עיין מנחת חינוך שם). וכן דעתו של האבני נזר (או"ח ס' תקט).
אמנם העידו על הגאון רבי נתן אדלר (רבו של החתם סופר), שהיה מחייב את הנשים, כולל השפחות, לבוא לבית הכנסת בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור משליח הציבור הקורא בתורה, משום שזאת מצוות עשה שלא הזמן גרמא, שהרי הסיבה שחז"ל קבעו קריאת פרשת זכור בשבת שלפני פורים, היא כדי להסמיך מעשה המן למעשה עמלק. א"כ, גם נשים חייבות (שו"ת בנין ציון החדשות ס' ח). כן דעתו של האדמו"ר ממונקאטש, הג"ר חיים אלעזר שפירא, בשו"ת מנחת אלעזר (ב, א אות ה).
והסיקו הג"ר עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת א, פד) והג"ר משה שטרנבוך (מועדים וזמנים ב, קסז), שרוב האחרונים סוברים שאין נשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת פרשת זכור, אולם ראוי לנשים לבוא, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים.
אבל בס' עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' קא) כתב, שפעם אמר הגרי"ז סולוביצ'יק: "עד שהגעתי לירושלים, לא ידעתי מענין כזה שנשים הולכות לשמוע פרשת זכור"... וסיפר הג"ר חיים קניבסקי, שאביו, הסטייפלר, העיר את הבנות לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, ואמר לו החזו"א: לא צריך להעירם (אורחות רבנו ח"ג עמ' לג. מעשה איש ח"ה עמ' טו. דינים והנהגות ממרן החזו"א כב, ד. שי לתורה ח"א עמ' רמב). והגרש"ז אוירבך שלח לקרוא לזוגתו הרבנית לשמוע קריאת פ' זכור, להדר כסוברים שגם נשים חייבות (הליכות שלמה – מועדים ח"א עמ' שכג הערה 1) – רשם מ"צ].

הכפלת המילה "זכר" בפרשת זכור

ש: אך עדיין נוהגים כך?
ת: נכון. א"כ אפשר לחזור על חצי הפסוק או על כל הפסוק.

[כתב המשנה ברורה (תרפה, יח): "דע, דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בצירי, ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגול, ועל כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם, לצאת ידי שניהם". ברם, המשנה ברורה לא מזכיר את המקור למנהג לבטא את המילה "זכר" בסגול, וההגייה בצירי מקובלת יותר. נראה שהמנהג התחיל מהגר"א. בספר מעשה רב, שבו מתוארים מנהגי הגר"א, נכתב: "כשהוא קורא פרשת זכור, קורא 'זכר' בסגול תחת הזיין". אמנם בהסכמה לספר כותב ר' חיים מוולוז'ין: "ואשר כתב לקרות בפרשת זכור 'זכר' בשש נקודות (כלומר, שני סגולים), אני שמעתי מפה קדוש שקרא בחמש נקודות (כלומר, צירי וסגול) ולא ידעתי אם השומעים שמעו וטעו לומר בשש נקודות, או אולי בזקנותו חזר בו. יחקור נא לעמוד בזה על האמת". מכאן נראה שהביא המשנה ברורה את המנהג לקרוא את הפסוק בשתי הנוסחאות. וכותב הג"ר משה שטרנבוך בס' מועדים וזמנים (ח"ב ס' קסז בהערה) שזו שמועה מפוקפקת מרבינו הגר"א זצ"ל.
אמנם הג"ר שטרנבוך מסביר מנהג זה ע"פ הערה מהג"ר משולם ראטה ליישב טעות יואב דאמרינן בב"ב (כא, ב) שטעה לקרות תמחה את זכר עמלק כאלו נכתב בשני קומצי"ן שיש להרוג הזכרים דווקא. וקשה היאך טעה כ"כ לקרות בשני קומצי"ן דקאי על הזכרים, ופירש "דהאמת שקרא בשני סגולי"ן וטעה דבזה שפיר קאי על הזכרים, וכהא דאמרינן 'כעשן' בשני קומצי"ן, ומ"מ קרינן עשן הכבשן בשני סגולי"ן, והכי נמי קאי על הזכרים של עמלק ומ"מ אמרינן בשני סגולי"ן 'זכר עמלק', והיינו הזכרים של עמלק ושפיר טעה, דבשני סגולי"ן יש באמת מקום לטעות כמ"ש. ולכן נראה דבפרשת בשלח כתיב 'כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע' וכיון שנמסר ליהושע מסורת קרינן בשני סגולי"ן דליכא למיטעי, אבל בפרשת כי תצא דכתיב רק 'תמחה את זכר עמלק', צריכים לקרות בציר"י דוקא, שאם אמר בסגולי"ן ראוי לחוש דקאי על הזכרים ולא יצאו אף בדיעבד, ואין סתירה בעדות היאך נהג הגר"א זצ"ל, דבפרשת בשלח קרא בסגולי"ן ובפרשת כי תצא בציר"י דוקא".
אמנם, רוב קהילות אשכנז נהגו לקרות את המילה "זכר" פעמיים, פעם בסגול ופעם בצירי. וכן כתב בפסקי תשובות (ח"ו ס' תרפה אות ט). ועיין מה שכתב הרבי מליובאוויטש בשערי הלכה ומנהג (ח"ב ס' רפח).
וכותב הג"ר שטרנבוך (שם) שיש לומר את הפסוק עד הסוף עם זכר בצירי, ואחר כך יאמרו שוב את כל הפסוק באמירת זכר בסגול. אך דעתו של הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה ס' כ אות לב) שראוי שיתחיל לחזור מ"תמחה". היינו, שיאמר הקורא "תמחה את זכר עמלק" עם סגול, ואח"כ יאמר "תמחה את זכר עמלק" עם צירי. והסביר, שאין בזה משום 'כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן', דהכל שומעין שאותה הקריאה שחזרו עליה הינה רק בשביל שמא לא קראו כהוגן. וכן דעתו של הגרי"ד סולוביצ'יק בס' מפניני הרב (עמ' קמח) שמספיק שיתחילו מתיבת "תמחה" בפעם השניה. ובס' ועלהו לא יבול (ח"א עמ' רלח בהערה), העיר הג"ר אביגדר נבנצל: "לענ"ד לכאורה עדיף שלא יחזור כל הפסוק, כי כשחוזר כולו הרי קרא פעם אחת פסוק שיש בו שמות בצורה משובשת". ומסופר שם, שפעם חזר הבעל קורא על קריאת כל הפסוק ונשאל הג"ר שלמה זלמן אוירבך על זה וענה: "מה אכפת לך שחזרו לקרוא את כל הפסוק? - אין בזה בעיה של הפסק לענין ברכת התורה שלאחריה". והעיר הגרש"ז ש"באמת בשנים קודמות חזרו רק על המילים 'תמחה את זכר עמלק', והבוחר יבחר".
ובס' וישמע משה (עמ' רכד-רכה), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם גם העולה לתורה אומר עם בעל קורא ב' פעמים זכר זכר? והשיב: שהעולה יאמר רק פעם אחת – רשם מ"צ].

הכפלת המילה "זכר" בפרשת זכור

ש: האם צריך לחזור על כל הפסוק, או רק על חלקו?
ת: עניין החזרה על המילה "זכר" אינו מוזכר בגמרא, בראשונים או באחרונים, אלא במשנה ברורה. אומרים כך בשם הגר"א, אך רבי חיים מוולוז'ין (בהסכמתו לס' מעשה רב) אומר שלא שמע על זה. אם כן, לא חייבים. ואם לא חייבים, אין שאלה כלל.