שנה טובה ומתוקה ע"י אכילת תפוח

ש: האם משום שאתה אוכל תפוח תהיה לך שנה טובה ומתוקה? משום שאתה אוכל תמר יתמו שונאינו? האם אין כאן איסור "לא תנחשו" (ויקרא יט, כו)? 'ניחוש' כוונתו, עשיית פעולה סמלית תוך מחשבה שהפעולה הסמלית מצילה (סנהדרין, סה, ב). זה איסור דאורייתא!
ת: בלשון הגמרא (הוריות יב, א וכריתות ו, א) הדבר נקרא 'סימנא מלתא'. לא חושבים באמת שרק בגלל שאוכלים תפוח בדבש תהיה שנה טובה ומתוקה.
סימנא מלתא, עושים חופה תחת כיפת השמים כדי שיהיה טוב (רמ"א אה"ע ס, א, ועיין שו"ת איגרות משה אה"ע ח"א ס' צג ופניני הרב עמ' ריח-ריט על הגרי"ד סולוביצ'יק). עושים חופה ביום שלישי כי נכתב בו פעמיים "כי טוב". אנחנו לא באמת חושבים שזה הגורם הבלעדי, אבל זה סימן טוב.
מהו סימן טוב? מסביר החיי אדם (כלל קלט, ו) בשם הרמב"ן שמשום שאתה מתכוון, זה מעורר למעלה, וזה חל עליך. ברם, המאירי אומר: ככה נהגו, לא לריב על מנהגים. אנשים שומרים את המנהגים ואם אתה אומר להם שלא לנהוג ככה, אתה הורס את חייהם. אם המנהג הינו מנהג איסור, אין מה לעשות. אבל אם אין בו איסור, לא אומרים דבר.
לשיטת המאירי עיקר עניין הסימנים בראש השנה הוא לעשות תשובה. תעשה תשובה כאשר אתה אוכל כל פרי ופרי ותהיה לך שנה טובה ומתוקה. זה דומה למה שכתוב בגמרא במסכת ראש השנה (טז, ב) ששינוי שם קורע גזר דינו של אדם. האם עלה בדעתך שאם קוראים לאדם בשם פישל והוא שינה את שמו לאפרים כל בעיותיו תיפטרנה? הרמב"ם בהלכות תשובה (ב, ד) מבאר שאם הוא עושה תשובה גדולה, הוא אדם אחר, לכן הוא משנה את שמו. וכן לפי הר"ן (ראש השנה ג, ב בדפי הרי"ף), אדם משנה את שמו משום שהוא החליט להיות אדם אחר, וכל פעם שהוא נזכר בשם החדש שלו זה מעורר אותו לעשות תשובה. אין ערך בעצם שינוי השם, העיקר הינו עשיית התשובה. וכן עניין הסימנים, לעורר אותנו לתשובה.

קדימות לתפוח

ש: למה לברך קודם על תפוח לפני הפירות האחרים, הרי קודם צריך לברך על פירות משבעת המינים, כתמר ורימון? מדוע כתוב בסידורים מסוימים שיש לברך קודם על התפוח, כמו שכתוב בסידור עולת ראיה (ח"א עמ' שיט)?
ת: יש אומרים שהאשכנזים היו עניים ובקושי היה להם תפוח. לא היו תמרים ורימונים, לכן בירכו על התפוח. אכן, אם יש פירות משבעת המינים צריך לברך עליהם קודם התפוח. וכן כתוב בלוח ארץ ישראל של הגרי"מ טוקצ'ינסקי בשם הג"ר יוסף חיים זוננפלד (וכן אמר הג"ר שלמה זלמן אוירבך, מובא בס' חכו ממתקים ח"א עמ' רחצ). אמנם יש הרבה מקומות שנוהגים כך, לברך על התפוח לפני כל שאר הפירות, וכן מודפס בסידורים. מהי הסיבה לכך? כיוון שנהגו לאכול קודם את התפוח, אם כן התפוח הוא החביב, וחביב קודם לשבעת המינים (עיין שו"ע או"ח ריא, א-ב). המנהג עושה שהתפוח הוא החביב. לכן, מי שנהג להקדים את אכילת התפוח לשאר המינים, יש לו על מי לסמוך.

סימנים לפני או אחרי המוציא

ש: האם לאכול את סימני ראש השנה לפני המוציא או לאחר ברכת המוציא?
ת: כל אחד יעשה כמנהג עדתו. מי שאין לו מנהג, יש לו לאכלם לאחר ברכת המוציא, מפני שברכות שמברכים לפני ברכת המוציא מכניסות את המברך בספקות, כגון האם ברכת המזון פוטרת את המאכל או לא. אמנם מי שאוכל את הסימנים לפני המוציא, יש לו על מי לסמוך.
ישנם ספרדים שבכל שבת אוכלים מיני מאכלים לפני ברכת המוציא בכדי לברך על כל סוג: בורא פרי העץ, בורא פרי האדמה, בורא מיני מזונות ושהכל נהיה בדברו. מדוע נהגו כך, הרי לכאורה זו ברכה שאינה צריכה? נהגו מנהג זה על מנת להשלים מאה ברכות בשבת.

למה יומיים

ש: למה יש יומיים ראש השנה? האם מלבד הספק שהיה בעבר לגבי התאריך, יש גם טעם עמוק?
ת: הכול עמוק. מידת הדין הקשה ומידת הדין הרכה. ספר הזוהר.

ימים נוראים

ש: איפה מוזכר המושג ימים נוראים בתנ"ך או בחז"ל?
ת: לא מוזכר, גם לא בראשונים, רק החל מהאחרונים, כגון עקידת יצחק או סדר היום.

שינה

ש: יש מנהג לא לישון בראש השנה. ואם אני מאוד עייף?
ת: מותר. אגב, אין הבדל בין ישן לבין יושב בטל. משנה ברורה (תקפג ט).

אכילה לפני שופר

ש: האם מותר לאכול לפני תקיעת השופר?
ת: קיימת מחלוקת בין האחרונים. יש האוסרים כמו במצוות אחרות כדי לא לשכוח לקיים את המצווה, ויש המתירים כיוון שיש על האדם את אימת יום הדין וודאי לא ישכח לקיים את מצוות תקיעת שופר, וגם לא מצינו איסור בדבר. לכן, מי שצריך לאכול לפני תקיעת שופר יש לו על מי לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

[דעתו של הגרי"א הנקין שאסור לאכול לפני תקיעות השופר כמו במצוות אחרות כדי לא לשכוח לקיים את המצווה (וכן כתב נכדו בשו"ת בני בנים א, יד-טו). עיין מגד גבעות עולם (ח"א עמ' סה) שפסק הגרמ"פ שאסור לאכול לפני התקיעות. גם החפץ חיים לא אכל לפני התקיעות, אך כל הבחורים בראדין נהגו לאכול. ומובא בארחות רבנו (ח"ב עמ' קפא) שהגרי"י קניבסקי לא עשה קידוש לפני התקיעות אף שהיה חלש והיה לו קשה מאוד לצום, אמנם לפני התפילה שתה תה עם סוכר. כך גם הרבי מסטמאר, הג"ר יואל טייטלבוים, החמיר על עצמו לא לקדש ולאכול לפני תקיעות שופר, אפילו בשנותיו האחרונות (זמירות דברי יואל – יום טוב עמ' רנא). גם הג"ר אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, נוהג לא לאכול לפני תקיעת שופר. חשוב לציין את מה שכתב הג"ר משה שטרנבוך בס' מועדים וזמנים (א, ד) שהחזון איש אמר שבמקומות בהם נהגו לקדש ולטעום אסור לכוהנים לישא כפיים, כיוון שנעשים כמקום שמצוי בו שכרות ואין לישא בו כפיים. ברם הוסיף הג"ר שטרנבוך: "והמנהג פשוט לישא כפים במוסף דראש השנה אף במקומות שמקדשין וטועמין, רק ראוי להזהיר הכוהנים שלא לשתות רביעית יין או שאר דברים המשכרין".
אמנם, יש מתירים מפני אימת יום הדין ומפני שלא מצינו איסור בדבר (הגרצ"פ פרנק במקראי קודש – ימים נוראים סי' כט ושו"ת מנחת יצחק ה, קיא). כתב הגר"מ שטרנבוך שיש עניין גדול לאכול לפני תקיעת השופר, שהרי אנו מחוייבים במצוות שמחת יום טוב בראש השנה (שו"ע או" רס, תקצג) ובהרבה מקומות מתאחרים בתפלת היום עד שתים או שלוש שעות אחר חצות ונוצר חשש לביטול מצוות שמחת יום טוב, לכן נהגו להקל בזה כמה גדולים וצדיקים מפורסמים ואין כוח בידינו למחות (מועדים וזמנים שם). בספר מקראי קודש – ראש השנה של הג"ר משה הררי (עמ' רפא) מובאת הנהגה שלמד הג"ר אברהם שפירא מהגרי"ז סולוביצ'יק בהשתתפות במניינו: פעם אחת הג"ר שפירא איחר למניין הקבוע שלו בראש השנה, הגיע ב'נשמת כל חי' ונאלץ להתפלל במקום אחר. הוא הגיע למניין של הגרי"ז מבריסק זצ"ל, ושם ראה שהגרי"ז מקדש ואוכל לפני התקיעות. מאז נהג הגר"א שפירא להקל ולאכול לפני תקיעות. ברם, אמר הגר"א שפירא שרבנו הרב צבי יהודה לא אכל לפני תקיעת שופר (שם עמ' רפד).
הג"ר שלמה זלמן אוירבך פוסק שיאמוד כל אדם בעצמו עד כמה הוא צריך לכך ולא יקדש ללא צורך, אך אם צריך לאכול אין לו להחמיר. באותו עניין היה מספר שהגרי"ז מבריסק אחז ביד הגרש"א יודלביץ (ששימש כבעל תוקע אצלו) בהפסקה שקודם התקיעות והורה לו לקדש ולטעום כדי שיהיה לו כוח בשעת התקיעות, וכן נהג הגרש"ז אוירבך לפעמים עם בעלי התקיעה בבית מדרשו (הליכות שלמה – מועדים עמ' כב הערה 4). והורה הגרי"ש אלישיב שבדיעבד ובשעת הדחק מותר לאכול לפני תקיעת השופר (וישמע משה ח"ב עמ' קנז).
בס' שרי המאה (ח"א עמ' 5) מספר הרב י.ל. מימון על הרב צבי הירש לוין, רבה של ברלין, שפעם בראש השנה מצאו אביו כשהוא יושב ואוכל לפני התקיעות. שאלו אביו: "הירשל, כלום אין אתה יודע שאסור לאכול קודם התקיעות"? השיב הילד: "ידעתי, אבא, ידעתי. אבל מכיוון שכל עיקרה של מצוות תקיעת שופר הוא כדי לערבב את השטן שלא יקטרג, משום כך רציתי גם אני לערבב אותו - הרי השטן בוודאי יודע שאסור לאכול קודם התקיעות, וכשיראה שאני אוכל יהרהר בלבו: 'בוודאי כבר תקעו ישראל בשופר' – ולא יקטרג"... – רשם מ"צ].

ראש השנה שחל בשבת

ש: האם יש לומר "שלום עליכם" כשראש השנה חל בשבת?
ת: אין הבדל [יש לומר כבכל שבת].

הרגשה בראש השנה

ש: מהי ההרגשה שאנו צריכים להרגיש בראש השנה?
ת: אמר רבנו הרב צבי יהודה: "גילו ברעדה" (תהלים ב, יא) – "ברעדה" מיום הדין, אך "גילו" כי אנו יודעים שד' יסלח לנו.