קרבנות לעתיד לבוא

ש: האם כשייבנה בית המקדש לא יהיו קרבנות?
ת: ודאי יהיו. מוזכר בתפילה. רק בעתיד רחוק מאוד לא יהיו. עיין פנקסי הראיה א.

כרובים בבית המקדש

ש: כתוב בתורה שלא להכניס פסל צלם לבית המקדש. אך לכרובים יש צורה של מלאכים (צלם), איך זה מסתדר?!
ת: כי זה ציווי אלוהי. עיין בספר הכוזרי ביחס לחטא העגל.

קרבנות בבניין בית המקדש

ש: כמה קורבנות נצטרך להביא כשייבנה בית המקדש?
ת: מיד לאחר חורבן הבית חשבו שוודאי בקרוב ייבנה המקדש, לכן כאשר חטאו היו שמים בצד כסף לקרבן חטאת. עם הזמן, הכספים נתערבבו והשתמשו בהם לשימושים אחרים, וחדלו מלעשות כן.
כשייבנה בית המקדש נצטרך להקריב על השגגות המון קורבנות חטאת. הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה (ס' קכ) דן במה שכתב הרמ"א בשו"ע (שלד, כו) שאם אחד מחלל שבת בטעות הוא צריך לתת ח"י שקלים לצדקה במקום קרבן חטאת. נשאל הבן איש חי: אם מישהו נותן צדקה במקום קרבן, האם הוא יצטרך להביא קרבן כשייבנה המקדש? ענה הבן איש חי: כתוב בגמרא במסכת שבת (יב, ב) שאסור לקרוא קרוב לנר שמא יטה. אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא וביקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר! והוא כתב בפנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת וכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה. מכאן רואים, שאף שעשה רבי ישמעאל בן אלישע תשובה, אעפ"כ הוא חייב קורבן חטאת כשייבנה המקדש.
כתוב (עיין מנחות קי, א): כל הקורא פרשת חטאת כאילו הקריב חטאת. אמר הבן איש חי: כאילו הביא קורבן, ואינו חטאת ממש. כשייבנה בית המקדש חייב להביא קורבן. עיין גם בהקדמת ליקוטי הלכות של החפץ חיים הדן בשאלה זו.
צריך לדעת שישנן הרבה הגדרות מהי שגגה. לא על כל דבר צריך להביא קורבן חטאת, עיין ברמב"ם הלכות שגגות.
אכן, יהיו הרבה קורבנות, כמו שכתוב: "כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ד'" (יחזקאל לו, לח). כיצד ייפתרו כל הבעיות הטכניות שוודאי ייווצרו? איני יודע, אבל נפתור אותן. זו לא הבעיה. הבעיה הינה כיצד מגיעים לכך שייבנה בית המקדש, ע"י תשובה שלמה של עם ישראל.

[וכדאי להזכיר מה שסיפר רבנו הרב צבי יהודה על ספר לקוטי הלכות של החפץ חיים שהוא ספר הלכות על מסכתות של קדשים, כדוגמת הרי"ף. החפץ חיים ביקש מידידו הגאון האדר"ת, רב קהילת פוניביז' וחותנו של מרן הרב קוק – לכתוב הסכמה לספר. האדר"ת אמר למרן הרב קוק: "קיבלתי מכתב מר' ישראל מאיר, החפץ חיים, הוא מודיע לי שהוא מתכונן להוציא לאור מעין 'משנה ברורה' על קדשים, ומבקש ממני מכתב חיזוק והסכמה. אני רוצה למלא רצונו מיד, בלי להחמיץ. אך אתה רואה שזה בלתי אפשרי, כי טרדות הרבנות של העיר הגדולה ממש לא נותנות לי מנוחה בשום אופן. לכן אני מבקש ממך, עשה לי את הטובה הזאת: כתוב אתה. מה שתכתוב הוא לרוחי, כאילו אני כתבתי". מרן הרב קוק הכין את המכתב עבורו ונתן לו לחתום. בתוך המכתב הארוך, מלא רגשי קודש של צפייה לישועה והכנות לבית המקדש, הביא הרב את מאמר חז"ל: "רבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם".
יש להבין שלהיות עסוק בהלכות עבודה, אין פירושו רק אמירה בעלמא, כפי שמודפס בסידור באמירת "אין כאלהינו". יש לדייק בדברי חז"ל שאמרו "אלו תלמידי חכמים העוסקין", כלומר, עסק בתורה בצורה שתלמידי חכמים עוסקים בה. דקדק לומר העוסקין, ולא הלומדים או הקוראים, והיינו ביגיעה ובעמל להעמיד הלכה על מתכונתה. אמר האדר"ת למרן הרב קוק: איך אוכל לחתום על הדיוק הזה שחידשת, איך אוכל לגנוב את חידושיך? לכן הוסיף האדר"ת לפני החידוש: "ויפה העירני כ' הגאון הנודע לתהלה מו"ה אברהם הכוהן נ"י הגאבד"ק בויסק". אכן, האדר"ת הוא החתום על המכתב, אך הוא נכתב על ידי מרן הרב קוק. בעז"ה בקרוב ה'משנה ברורה' של הקודשים ישמש הלכה למעשה כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו – רשם מ"צ].

חייל בהר הבית

ש: האם חייל שעולה להר הבית בשביל פיקוח נפש צריך לטבול?
ת: כן, אם אפשר (רמב"ם, הלכות ביאת המקדש ג טז. מחוסרי כפרה ב ו. שם פ"ג), וכן ישתדל למעט בבגדים שמקבלים טומאה, וכמה שאפשר ילבש סינטטי (וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' תרצב).

מטוס מעל הר הבית

ש: מותר לטוס במטוס מעל הר הבית?
ת: לא. קדושתו עד רום הרקיע. שו"ת יביע אומר ה יו"ד כו ט.

[ויש מעשה מפורסם שהשר משה מונטיפיורי ורבו נכנסו למקום המקדש ע"י שידה תיבה ומגדל, שנשאום גויים, ורבני ירושלים לקחו שופר ותקעו בחוצות ירושלים ונידו את השר, ובהיות השר ירא ד' מאוד, פנה יחד עם רבו אל רבני ירושלים, ויתנצלו כי עשו זאת בתום לבב עפ"י היתר הראב"ד (ה' בית הבחירה פ"ו), ורבני ירושלים פייסו אותם. שו"ת יביע אומר שם. שו"ת יחוה דעת א כה – רשם מ"צ].

עדיין רחוק

ש: הרב אומר שבניין בית המקדש עדיין רחוק. מה המקור?
ת: הרמב"ם בהלכות מלכים א-ב אומר שקודם יש להקים מלכות ישראל, אחר כך למחות עמלק, ורק אז לבנות בית מקדש. וכך לימדנו רבנו הרב צבי יהודה.

[אחרי מלחמת ששת הימים, התחדש שיעורו של רבנו הרב צבי יהודה לתלמידיו הגדולים, הרבנים תלמידי החכמים. בענוותנותו הוא שאל: מה נלמד עכשיו? הרב חנן פורת הציע: אולי הלכות בית הבחירה? רבנו אחז ידו בחום ואמר לו: חנן, עוד הרבה עלינו ללמוד את הלכות מלכים ומלחמותיהם – רשם מ"צ].

הגר"ש גורן והר הבית

ש: האם הגר"ש גורן התיר עלייה להר הבית?
ת: כתב הג"ר גורן: "קיים ספק גדול ביחס למיקום בית המקדש בתוך הר הבית, ובגין ספק זה אנו אוסרים להיכנס להר הבית", "על אף שמותר לטמא מת להיכנס להר הבית, ואפילו למת עצמו, כמו שפוסק הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש, חוששין בחלקו הגדול של הר הבית שמא זהו מקום העזרה, ההיכל וקודש הקודשים" (מעלין בקודש גליון אב תשס"ג עמ' 149).

הרמב"ם על הר הבית

ש: שמעתי שהרמב"ם נכנס להר הבית, "בבית הגדול והקדוש", כלומר בית כנסת שהיה בנוי שם?
ת: יש טוענים שהרמב"ם התפלל בהר הבית, וטיעון זה עובר מאדם לחברו, ולא כל אחד בדק את הדברים במקור. אם כן, נעיין בדבריו (איגרת בספר חרדים, מצות התשובה פ"ג, ואגרות הרמב"ם מהדורת הרב שילת עמ' רכה, ועיין שם עמוד קל ועמוד קיב, הערה 24).
"וביום שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשוון, שנת שש ועשרים ליצירה (ד' אלפים תתקכ"ו), יצאנו מעכו לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו.... וכשם שזכיתי להתפלל בה בחורבנה, כן אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה אמן".
האם "הבית הגדול והקדוש" הוא בית המקדש? ודאי שלא, הרי כבר היה חרב מזמן.
האם "זכיתי להתפלל בחורבה" הכוונה לחורבות בית המקדש? ודאי שלא, שהרי הגויים הרשעים הרסו הכל כליל, לא השאירו אבן על אבן, ולא חרבות. זאת ועוד, הרמב"ם היה צריך לכתוב "בחורבנו", בלשון זכר. אלא ברור שכוונת הביטוי: "כשם שזכיתי להתפלל בחורבנה, כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה" – היא לירושלים עיר הקודש.
באשר ל"בית הגדול והקדוש" – אין המדובר בבית המקדש, אלא בבית כנסת גדול הניצב בירושלים, מול הר הבית, כמו שכותב המהרי"ק, רבי יוסף קולון שחי שלוש מאות שנים אחרי הרמב"ם: "ויהי כהיום אשר קרה מקרה, כי בעוונותינו הרבים בו פרש צר על ב"ה (בית הכנסת שבירושלים) וניתץ את הבית הגדול והקדוש, נשא ליבם אותם לקרבה אל המלאכה מלאכת הקודש, לסייע בבניין ב"ה (בית הכנסת) של ירושלים עיר הקודש" (שו"ת מהרי"ק, שורש ה).
וכן כתב רבי יעקב חי זריהן, אב בית דין של טבריה, שחי לפני כמאה שנה: "זה פירושו ברור, כי סמוך בהר הבית היה בית גדול לתפילה, וגם עתה יש בית גדול מאוד וכו' וגם אני נכנסתי... וזהו הבית הגדול, כי משם משקיף על כל שטח הקרקע של בית מקדשנו הר הבית וכו', אבל לומר שאדוננו הרמב"ם נכנס ממש ישתקע הדבר ולא ייאמר" (מובא בשו"ת ציץ אליעזר, יא, טו, ועיין שו"ת ציץ אליעזר יא נו-נז ושו"ת יחוה דעת א כה).
אגב, הרמב"ם פוסק שמקום המקדש בקדושתו עומד אפילו בימינו (הלכות בית הבחירה ו יב) ולכן הנכנס לשם חייב כרת (מג"א תקסא ס"ק א, וכן משנה ברורה ס"ק ה). ועין שו"ת משפט כהן (צו) למרן הרב קוק.
ויהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה.

מדידות לגבי הר הבית

ש: האם אפשר לעשות חשבונות של מדידות לגבי הר הבית ולהיכנס רק במקומות שאינם באמת הר הבית?
ת: אין לנו אפשרות לסמן ממש גבולות מדוייקים. עיין פס"ת תקסא 26.

[ובזמנו, כתב מרן הרב קוק: "פגיעה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים". אגרות הראיה ב רפה – רשם מ"צ].

המאירי והר הבית

ש: ראיתי ציטוט בשם המאירי לגבי הר הבית: "והמנהג הפשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו"?
ת: יש להוסיף המילה: לא. שו"ת ציץ אליעזר י א.

דעת החרדים

ש: למה רבנים חרדים, כגון הגרי"ש אלישיב זצ"ל, לא יצאו נגד עלייה להר הבית?
ת: כי זה דבר מובן מאליו וידוע. פעם מישהו שאל את הגרי"ש אלישיב על עלייה להר הבית, והשיב: חס ושלום! הגבאי אמר לשואל: שאלות כאלה אתה שואל את הרב?! הרי זה כרת?! הגיב הגרי"ש: גם אם אין כרת, כתוב: לא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם (וישמע משה א קפח-קפט).

[גם מיד לאחר שכבשו את הר הבית, מסופר על הגרי"י קניבסקי, שהכין כרוז לפרסם חומרת איסור הכניסה להר הבית ותלמידו אסף את חתימותיהם של גדולי הפוסקים החרדים, וכשכבר היה מוכן לדפוס יצא הכרוז של הרבנות והדיינים על חומר האיסור, ואמר שכבר אין צורך להדפיס את הכרוז, שכבר יצא כרוז. אורחות רבנו א שכד-שכח – רשם מ"צ].

עלייה להר הבית

ש: אבל יש רבנים גדולים שמתירים ויש שאוסרים, ואלו ואלו דברי אלוהים חיים?
ת: א. האוסרים הם גדולי הדור ויש מדרגות בין תלמידי חכמים. ב. הרבנות הראשית לישראל אוסרת והיא הקובעת. ג. רבותינו, מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה, אוסרים (עיין שו"ת משפט כהן צו).

עלייה להר הבית

ש: וזו גם דעת הרב?
ת: דעתי נמצאת באריכות בספרי למקדשך תוב. אך להלכה היא אינה מעלה ואינה מורידה, אחרי שהרבנות הראשית לישראל אוסרת, כפי שמצויין בשלטים מסביב להר הבית.

עלייה להר הבית

ש: האם מותר להיכנס להר הבית?
ת: א. המשנה ברורה אוסר. תקסא סק"ה. ומציין בביה"ל את ליקוטי הלכות. ושם מביא איסור להיכנס בכל שטח הר הבית בשם סמ"ג, חינוך, ריטב"א, תשב"ץ, טור, כפתור ופרח, ספר יראים. ב. וכן גדולי דורנו. שו"ת מנחת יצחק ה א. שו"ת יביע אומר ה יו"ד כו. שו"ת ציץ אליעזר י א באריכות. ג. הרבנות הראשית לישראל אוסרת והיא הקובעת.

סיפור שני אחים בהר הבית

ש: מה המקום לסיפור על שני אחים, אחד נשוי ואחד רווק, שהעבירו חיטים אחד לשני על הר הבית?
ת: זה מקור גוי. עיין אגדות היהודים לגינצבורג.