קריעה על ירושלים

ש: ראיתי שכתב הג"ר צבי שכטר (עקבי הצאן עמ' צט-קא, קח): והנה המנהג הפשוט, שאין קורעים על ירושלים העתיקה כעת שהיא תחת שלטון ישראל, דהלכה כדברי המֵקל באבל (הגרשז"א מחייב והגרמ"פ פוטר). ואף שבגמרא מו"ק (כו, ב) אמרו, שאבלות לחוד וקריעה לחוד, ואין כלל זה (דהלכה כדברי המֵקל) שייך לגבי קריעה, - שאני קריעה על ירושלים והמקדש, שאינו מדין קריעה בעלמא, אלא מדין אבלות.

מצד שני, שאלו את הג"ר חיים קניבסקי בס' מילי מעלייתא מהרב אברהם זאב ביבער (עמ' פט): האם שייך הכלל דהלכה כדברי המקל באבלות לגבי אבלות דירושלים? וענה: לא מצינו.
מה דעת הרב?
ת: זה באמת נושא אחר. כלומר, זה נושא מיוחד, לא כמו אבלות על אדם.

קריעה על הר הבית ואמירת "נחם" בט' באב

ש: רבנו הרב צבי יהודה חידש להלכה, שבימינו, כיוון שהר הבית בשליטתנו, אף הרואה את מקום המקדש אינו קורע (טל חרמון - מועדים עמ' 218). אבל כאשר רבנו נשאל בדבר הטענה הידועה, כאילו תוכן אמירת בקשת "נחם" בט' באב הינו שקרי בימינו בגלל הקטעים של "מר מצבנו", השיב: "ירושלים היא עדיין בזויה ושוממה, כי עיקר ירושלים הוא בית המקדש. גם ירושלים העתיקה עדיין במצב של "שוממה ואין יושב". אי אפשר לגשת אל העיר העתיקה ולראות גלי אבנים של בתי כנסת – ולא להתפרץ בבכי"! (למקדשך תוב עמ' 11). נראה שפסקים אלו של רבנו סותרים זה את זה?
ת: אכן אמר רבנו הרב צבי יהודה לא לשנות שום דבר מט' באב, אפילו אחרי מלחמת ששת הימים, כי ט' באב הוא בכי על דבר הרבה יותר עמוק, כמו שכתוב באורות המלחמה, שהבכי של ט' באב ושל תיקון חצות הוא בכי על נפילת השכינה ותוצאותיה: חורבן בתי המקדש, הגלות וכו'. תיקון חצות – לצדיקים, וט' באב - לכל עם ישראל. אבל הקריעה על ראיית הר הבית היא ממוקדת. הרי נפסק בשולחן ערוך (או"ח תקסא): "הרואה ערי יהודה בחורבנן – קורע". הפוסקים הסבירו שהכוונה למקום שנמצא תחת שלטון גויים (ב"י ד"ה "הרואה", ב"ח ד"ה "הרואה", מג"א ס"ק א, ט"ז ס"ק א, מ"ב ס"ק א). לפיכך, לפי דעתו של רבנו הרב צבי יהודה, אין עוד חובת קריעה על ערי יהודה, כי הכול תלוי בשלטון. א"כ, נכון הדבר לגבי ערי יהודה, אך מה עם ירושלים ומקום המקדש? אלא, משום שלגבי ערי יהודה לשון הגמרא היא "ערי יהודה בחורבנן", לגבי ירושלים לשון הגמרא "ירושלים בחורבנה", וגם לגבי בית המקדש לשון הגמרא "בית המקדש בחורבנו", א"כ, לשון "חורבן" דומה בכל מקום. והיום, כיוון שהם תחת שלטון ישראל, אין קריעה.
עכשיו אנו יכולים לבנות בית המקדש ואין מי שיעכב בעדנו. אמנם איננו בונים, ואף איננו רוצים לבנות, משיקולים שונים, תורניים, מדיניים ואחרים, ואולם, בין שהשיקולים נכונים ובין אם לאו, מכל מקום זו החלטה שלנו, ולא הגויים מעכבים בעדנו מלבנות, לכן אין קורעין על ראיית מקום המקדש החרב.
הר הבית עד היום בידינו, ומה שאנחנו נותנים לערבים להיכנס, בין שזה נכון ובין שזה לא נכון – זאת החלטה שלנו.
אגב, הרבה יהודים ביום העצמאות מביאים רשימה של תלונות במקום לשמוח. אני אומר להם: למה אתם הופכים את היוצרות? ביום העצמאות תשמח על מה שיש ובט' באב תבכה על מה שאין. ולא הפוך, שביום העצמאות תבכה על מה שאין ובט' באב תשמח על מה שיש...

קריעה על הר הבית בזה"ז

ש: כידוע, רבנו הרב צבי יהודה חידש להלכה, שכיוון שהר הבית נמצא תחת שליטתנו, הרואה את מקום המקדש אינו קורע (עיתון הצופה מי"ג תמוז תשכ"ז והובא במקור חיים השלם מאת הג"ר חיים דוד הלוי ח"ב פרק צה אות א, טל חרמון - מועדים עמ' 812, שיחות הרב צבי יהודה - יום העצמאות ויום ירושלים עמ' 90 - מאמר ליום ירושלים שנת תשלב ובס' פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד ח"א, עמ' 245-244), וכן נהג בעצמו (ס' רבנו מאת הרב שלמה אבינר עמ' 112).

ראיתי בס' פניני הלכה (סוף ח"א במהדורה השנייה), שהרב אליעזר מלמד כתב, שהיום גם רבנו הרב צבי יהודה היה אומר לקרוע על ראיית המקדש, לאחר חילולי השם הנוראים הנעשים שם. מהי דעתו של הרב בעניין?
ת: ב"ה, הר הבית עדיין תחת שלטוננו. (כלומר, פסק ההלכה של רבנו הרב צבי יהודה עומד במקומו, ואין צורך לקרוע על מקום המקדש).

אתחלתא דגאולה

ש: האם זה נכון שבימינו לא משאירים אמה על אמה זכר לחורבן כי זה אתחלתא דגאולה?
ת: לא נכון.

תמונה של ירושלים

ש: האם על האמה על אמה זכר לחורבן אפשר לשים תמונה יפה של ירושלים?
ת: לא. אין זה מיועד ליופי אלא לעגמת נפש (שו"ת שאילת שלמה ב קסג. ג קנא).

אמה על אמה

ש: באולם שמחות ובית מלון?
ת: חייב ככל מקום. פס"ת שם.

אמה על אמה

ש: ובפנימיה של ישיבה?
ת: כן. ככל מקום. ועיין בשו"ת משנה הלכות יא תסג.

אמה על אמה

ש: האם יש להשאיר אמה על אמה זכר לחורבן גם בבית כנסת ובית מדרש?
ת: לא. ולא בתלמודי תורה. ביה"ל ס' תקס. פס"ת שם.