בית כנסת של רפורמים

ש: האם מותר להכנס לבית כנסת רפורמי שלא על מנת להתפלל?
ת: לא. מראית עין (שו"ת אגרות משה או"ח ב מ. ג כה).

כיוון בית כנסת

ש: לאן מתפללים בבית כנסת שארון הקודש אינו בכיוון ירושלים?
ת: לכיוון ארון הקודש, אך כמובן הרב שם יקבע (באר היטב צד ג. שו"ת משיב דבר א י. שו"ת תשובות והנהגות א עט. דלא כמג"א שם ג ויד אליהו המובא בבאר היטב שם. ועיין תרומת הגורן ח"א סי' לג).

כלב נחייה

ש: האם מותר לעיוור להיכנס לבית כנסת עם כלב נחייה?
ת: מן הדין כן, אך יש לבדוק את המנהג שם (שו"ת אגרות משה או"ח א מה. הרבי מלובביץ' אג' ו תתקלו. ודלא כהגרמ"מ כשר בתורה שלמה טז 147. שו"ת חלקת יעקב ג פז. שערים מצויינים בהלכה יג ב).

[ואמר הגרי"ש אלישיב: "ידוע מה שהורה הגרמ"פ שמותר לעיור להיכנס עם כלב לבית הכנסת, ואע"פ שבעל החלקת יעקב חולק עליו בתוקף, מ"מ צדקו דברי הגרמ"פ" (מנשים באהל עמ' קכה) - רשם מ"צ.]

סעודה בבית הכנסת

ש: האם מותר לקיים סעודת שבת (מעורבת) בבית הכנסת? האם מותר לקיים סעודת שבת של נשים או גברים (נפרדת) בבית הכנסת או שיש בזה משום "זילות מקדש מעט"? האם יש חילוק בדינים שבין בית כנסת לבית מדרש?
ת: סעודה מעורבת תמיד אסורה בכל מקום (קצור שו"ע קנב ח-ט-י. קצוש"ע קמט א), קל וחומר במקום קדוש כמו בית הכנסת או בית המדרש.
באשר לסעודה נפרדת גם היא בעייתית אף על פי שנהגו רבים כן, ואפשר להתיר בדוחק כיוון שזו סעודת מצווה. אך גם אז, הן בבית כנסת, הן בבית מדרש, יש להיזהר מאוד מקלות ראש, שחוק, היתול ושיחה בטלה (שו"ע או"ח קנא א), וההגדרה של שיחת בטלה היא כגון שיחת חולין לצורך פרנסה שהיא מותרת בחוץ (משנה ברורה ס"ק ב) – שנראה שמאוד קשה לעמוד בזה.

ילדים בבית הכנסת

ש: איפה כתוב בשולחן ערוך לא להביא לבית הכנסת ילדים שמפריעים?
ת: שו"ע או"ח צח מ"ב ג.

להצלחת פלוני

ש: האם אני יכול לתרום ספר תהילים לבית הכנסת ולרשום עליו שכל קריאה בו היא להצלחתי?
ת: יש לכתוב זאת על הכריכה מבחוץ כדי שכל קורא יראה זאת ויחליט. ומסתבר שלא יסכים.

פרוכת

ש: גוללים פרוכת מימין לשמאל או משמאל לימין?
ת: לא משנה. פרישה קכח. עדיף משמאל. דרישה תרנא (ועיין שו"ת באר משה ה לח).

ברית מילה בבית כנסת

ש: האם עדיף לעשות ברית מילה באולם או בבית כנסת שהוא מקום קדוש?
ת: באולם. א. כי היתר ברית מילה בבית כנסת אינו לכל הדעות. ב. כי גם למתירים, אסור לומר דברי חולין בקלות ראש וזה דבר שקשה מאוד לעמוד בו.

בימה

ש: האם זה בסדר שהבימה היא קצת קדימה?
ת: עליה להיות באמצע. שו"ת חתם סופר ו פו (עי' שו"ת אגרות משה או"ח ג י. שו"ת ציץ אליעזר י כב. במסע הרבנים למושבות השומרון והגליל, הגרי"ח זוננפלד נמנע להתפלל בבית כנסת בו הבימה לא עמדה באמצע. אלה מסעי עמ' 75, 230-228).

חיבוק ונישוק בבית כנסת

ש: האם מותר בבית הכנסת להתחבק ולהתנשק עם חבר?
ת: כללית לא (שו"ת אורח משפט כב).

[והגר"מ פיינשטיין היה מנשק את נכדיו בבית המדרש של ישיבתו מתיבתא תפארת ירושלים, שסבר שדין זה שלא להראות חיבה בביהמ"ד הוא רק בעת התפילה, ובשו"ע מובא דין זה בהלכות תפילה ולא בהלכות בית הכנסת (מגד גבעות עולם א' צב. מסורת משה עמ' מו). ובעת ביקורו של הגר"א שפירא בישיבה יונברסיטי בארצות הברית, נפגש עם הגרי"ד סולוביצ'יק בבית המדרש, הג"ר שפירא נשקו שם לעיני כולם, והיו שתמהו, הכיצד מנשק הג"ר שפירא את הרב בבית המדרש ובבית הכנסת, והרי הלכה היא שאסור לנשק ולהראות חיבתו לאדם לפני המקום? והסביר הגר"א שפירא לנשיא הישיבה יוניברסיטי, הרב נחום לאם, שיש לגרי"ד סולוביצ'יק דין של ספר תורה, ואי אפשר שיעבור בלי לנשקו... (ראש דברך קעד-קעה. "ויהי בנסוע הארון" דברי הספד על הגר"א שפירא בהספד של הרב איתן אייזמן מה).
ומסופר בספר 'והערב נא' (ח"א עמ' 142-143) מעשה באב שלמד יחד עם בנו הקטן בבית הכנסת. במהלך הלימוד היקשה הבן קושיה חמורה על דברי התוספות, חיפש האב ומצא כי בנו כיוון לקושיית הגאון רבי עקיבא איגר. מרוב התפעלות והתרגשות קם האב ונישק את בנו שתי נשיקות על ראשו! כשנשאל היאך עבר על דברי הרמ"א (או"ח צח, א): "אסור לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת", השיב האב כי טעמו של דין זה הוא "כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום", אך נשיקותיו לא נבעו מאהבה, אלא כדי להראות לבנו מהי אהבת תורה והרגשת מתיקות ועריבות בלימוד. האם אכן מותר לנשק את הבן בבית הכנסת כדי ליטע בו אהבת תורה? השיב הג"ר יצחק זילברשטיין, רבו של רמת אלחנן בבני ברק וראש כולל בית דוד בחולון: אם אהבת התורה יוקדת בו או אהבת עצמו [שהרי 'ברא כרעא דאבוה' וכאילו מנשק את רגלו] והיה מנשק גם ילד זר שאינו בנו – מותר לו לנשק את בנו, אך אם ילד אחר לא היה מנשק, שמע מינה שאת עצמו מנשק והוא ביזיון.
מובא בחז"ל שגדולי הדורות נישקו בבית המדרש את תלמידיהם וחבריהם לאחר שהתפעלו מדבר חידוש שאמרו, כמו שמצינו באבות דרבי נתן (פ"ו): "נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר לו פתח ודרוש! אמר לו איני יכול לפתוח. דחק עליו ודחקו עליו התלמידים, עמד ופתח ודרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו...". וכן מסופר במסכת נדרים (ט, ב) אודות שמעון הצדיק: "עמדתי ונשקתיו על ראשו" (ע"ש, ומן הסתם אירע הדבר בבית המקדש). וכמו כן במסכת כלה (א, כא): "אמרו עליו על ר' טרפון שהיה עשיר גדול, ולא היה נותן מתנות לאביונים, פעם אחת מצאו ר' עקיבא, אמר לו רבי רצונך שאקח [אקנה] לך עיר אחת או שתים? אמר לו הן. מיד עמד ר' טרפון ונתן לו ארבעת אלפים דינרי זהב. נטלן ר' עקיבא וחילקן לעניים! לימים מצאו ר' טרפון, אמר לו: עקיבא, היכן העיירות שלקחת לי? תפסו בידו והוליכו לבית המדרש, והביא ספר תהלים והניחו לפני התלמידים, והיו קורין והולכין עד שהגיעו לפסוק זה (תהלים קיב, ט): 'פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד', עמד ר' טרפון ונשקו לר' עקיבא על ראשו, אמר לו: רבי אלופי, רבי בחכמה, ואלופי בדרך ארץ" (פסקי תשובות ס' צח הערה 70). נשיקתם של התנאים הקדושים נבעה מחשקת ואהבת התורה שיקדה בליבם, ואם אכן זו הרגשת האב ללא תערובת אהבת בנו – אכן רשאי לנשק לבנו.
והוסיף, שהג"ר דוד בהר"ן הגיע לבית הכנסת ושמע כי הגביר הנדיב מר וקסלר שידך את בתו עם הצורבא מרבנן היתום הג"ר בצלאל ז'ולטי [שהיה אחר כך רבה של ירושלים], ונשקו על מצחו בתוך בית הכנסת. נשיקה זו דומה לנשיקת אהרן את משה המתוארת בפרשת שמות (ד, כז): "ויפגשהו בהר האלהים וישק לו", ופירש הספורנו: "כמנשק דבר קדוש", והיינו כמנשק ספר תורה. נשיקה זו מותרת גם בבית כנסת כשם שמותר לנשק ספר תורה.
ועיין שו"ת יחוה דעת (ד יב) שדן במנהג של ספרדים לנשק יד של רב כי זו דרך כבוד לאדם גדול ומכובד, ולכן גם בבית הכנסת מצווה לנשק ידיהם שכן ד' ציוונו על כבודם ומוראם של האב והרב – רשם מ"צ].

צביעת מחיצות בית כנסת

ש: האם אפשר לצבוע מחיצות של בית כנסת בתוך בית הכנסת או חייבים לצבוע אותן בחוץ?
ת: כיוון שזה לבית הכנסת, מותר לצבוע שם.

בית כנסת ולימודי חול

ש: האם אפשר ללמוד לימודי חול בבית כנסת כאשר זה המקום היחיד עם אור בבסיס?
ת: לא. שימוש חול בבית כנסת אסור (שם).

בית כנסת ולימודי חול

ש: האם מותר להעביר הרצאה של חול בבית הכנסת?
ת: לא. מותר רק קודש. בזמן השואה, שרק שם יכלו להתאסף, התיר בעל שרידי אש במטרה לחזק ליבם וכדי שלא ילכו לבית כנסת של רפורמים, ובתנאי שהמרצה הוא ירא שמים, ושיאמרו לפני כן דברי תורה או תהילים, ושלא יהיו ויכוחים, ורק בשעת הדחק. שו"ת שרידי אש (א טז-יז).

נוצרים בבית כנסת

ש: האם בית הכנסת נאסר עקב זה? מה המקור?
ת: לא. מג"א (עיין שו"ת אגרות משה או"ח א מו).

נוצרים בבית כנסת

ש: נוצרים קיימו תפילה בבית כנסת שבמלון. מה לעשות?
ת: זו שערוריה! לדווח מיד למשגיח.

כסף נוצרי

ש: האם מותר לי להתפלל בבית מדרש של ישיבה המקבלת כסף נוצרי?
ת: מן הדין מותר כי הישיבה גם מקבלת כסף כשר, אלא אם כן מחליטים לנקוט בצעדי מחאה.

תפילה ברחבת בית הכנסת

ש: אפשר להתפלל ברחבת בית הכנסת?
ת: רק בלית ברירה, כי אין מתפללים במקום פתוח כמו שדה או בקעה. אבל אם זו חצר סגורה, אפשר. שו"ע או"ח צ ה. מ"ב יב.

להצטלם בבית כנסת

ש: האם מותר להצטלם בבית הכנסת או שזה שימוש חול?
ת: מותר אם בא לשם ללמוד או להתפלל, אבל לא אם נכנס כדי להצטלם. וכן בכותל (ס' הלכה למשה מובא בעלינו לשבח – שמות תקעז. שו"ת עשה לך רב ו פג. קום התהלך בארץ קכד).

תפילה ושלום

ש: בבית הכנסת בו אני מתפלל יש מתח בין אנשים. האם כדאי לעבור לאחר?
ת: כן. אך עדיף לעשות שם שלום. והאר"י ז"ל כתב שלפני התפילה יש לקבל על עצמו ואהבת לרעך כמוך, ויאהב את כל ישראל כנפשו, כדי שתעלה תפילתו כלולה מכל ישראל. חיד"א פת"ע עוקצין פ"ג אות ד.

שיחה בבית הכנסת

ש: ומה ההיתר לדבר דיבורי חול בבית הכנסת?
ת: איני מכיר.

שיחה בבית הכנסת

ש: ואם מישהו פונה אלי?
ת: לחמוק בחכמה בלי לפגוע (שו"ע או"ח קנא א. שו"ת יחוה דעת ג י).

שיחה בבית הכנסת

ש: האם מותר לשוחח שיחת חולין בבית הכנסת לא בזמן התפילה?
ת: ודאי לא. זה מקום קדוש. וזו עבירה חמורה מאוד. עיין זוהר מובא במשנה ברורה
(מ"ב קנא סק"ב). עיין בעל הטורים כי תבוא על הפסוק ולתתך עליון. מלבד מי שקבוע בבית המדרש.

גוי בבית כנסת

ש: לסבתי יש פיליפינית סועדת. האם מותר לה להכנס איתה לבית הכנסת?
ת: כן. אך בלי צלב (שו"ת הר צבי או"ח א פה. שו"ת שאילת שלמה א צה).

מקום קבוע בבית הכנסת

ש: אם מישהו תפס מקומי בבית הכנסת האם להקימו או להתפלל במקום אחר בו אני מתפלל פחות טוב?
ת: מותר להקימו בתנאי שזה נעשה בעדינות (שו"ת שאילת שלמה א מב).

[כתוב בגמרא ברכות (ו, ב): "כל הקובע מקום לתפילתו - אלהי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו, אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו". ומובא ב'שולחן ערוך' (או"ח צ, יט): "יקבע מקום לתפילתו, שלא ישנהו אם לא לצורך". אם-כן, אדם צריך להתפלל תמיד באותו מקום, ועדיף שיבקש מהאורח שישב במקומות המיוחדים לאורחים. וכמובן, יש לומר לו זאת בעדינות ולא להעליבו, כי האיסור להעליב חברו חמור לאין ערוך מאשר עניין קביעות מקום בבית-הכנסת. ואם מפחד שבכל זאת ייעלב האורח או שמעדיף שלא להטריחו, זה גם-כן נחשב ל"צורך" ויכול להתפלל במקום אחר. וכתב בתרגום יונתן על ברכות (שם) שכל בית-הכנסת נקרא מקום אחד.
עוד עצה היא מה שכתב במשנה ברורה (שם סק"ס): "ותוך ארבע אמות חשוב מקום אחד דאי אפשר לצמצם [\לדייק]". אם כן, הפתרון הפשוט הוא לשבת באחד המקומות הסמוכים לאורח, ורק אם אין הדבר ניתן, כגון ששאר המקומות תפוסים, אז יש לנהוג כשאר העצות שהוזכרו.
וכל זאת למה? מוסבר בספר שערי אורה עה"ת מהג"ר מאיר צבי ברגמן (ח"א עמ' כ), שבלעם החליף את מקום קרבנותיו כמה פעמים, ותלה את הסיבה לכך שד' לא מילא משאלותיו לקלל את ישראל, לא מפאת דרכיו שהוא אשם שאינו הולך בדרך הנכונה, ושד' לא רצה לקלל את עם ישראל, אלא תלה הדבר בכך שהמקום גורם. אמנם באברהם אבינו אף על פי שעמד בתפילה עבור סדום ועמורה ועשה הכל מחמישים עד עשרה, נאמר אצלו "וילך ד' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו", ולמחרת אברהם אבינו חזר לאותו מקום לד' ותלה את האשמה שד' לא קיבל את טענותיו רק בו. לכן כתוב בגמרא ברכות (ו, ב): אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו - אלהי אברהם בעזרו. וכשמת - אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו! ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום? דכתיב (בראשית יט, כז): "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר (תהלים קו, ל): "ויעמוד פינחס ויפלל" – רשם מ"צ].

מקום קבוע בבית הכנסת

ש: האם חייבים להתפלל כל יום באותו בית כנסת מדין קובע מקום לתפילתו?
ת: לא חייבים, אבל זה טוב.