|
[אומר הרמב"ם בהלכות דעות (ד ד): שמונה שעות זה מספיק. הוא לא אמר שחייבים לישון שמונה שעות, אלא שמונה שעות זה המקסימום, ביותר מזה אין צורך. כתב ה'באר היטב' (או"ח א ס"ק ו) שרמז לשמונה השעות הוא הפסוק "ישנתי 'אז' [שמונה בגימטריה], ינוח לי" (איוב ג יג). אחרים אמרו שיש צורך בשש שעות, ואחרים אמרו ארבע שעות, כללו של דבר - זה עניין אישי.
חינכו גדולי ישראל לישון שעות ספורות. כתוב בהקדמה לביאור הגר"א שנכתבה ע"י בניו שהגר"א לא ישן יותר משעתיים מעת לעת, ומימיו לא ישן יותר מחצי שעה רצופה.
מובא בס' מגד גבעות עולם מהרב מיכל זלמן שורקין (ח"א עמ' כו) שהחפץ חיים היה מקפיד שילכו הבחורים לישון את שינת הלילה, וכיבה בעצמו את הנרות בבית המדרש דראדין בחצות הלילה. ועוד מסופר שם (עמ' יט) שבסוף ימי הג"ר משה פיינשטיין תלמיד נכנס אליו באיזה ענין ושאל אותו: מה שלום ראש הישיבה? ונחרד כשענה: "נישט גוט, נישט גוט" [לא טוב, לא טוב]. לשאלתו מה קרה? השיבו: "הרופא היה אצלי וגזר עלי לישון עוד שעה אחת ביום עקב מצב בריאותי". היה מנהגו של הגרמ"פ לקום כל יום בשעה שלוש לפנות בוקר, וללמוד ברציפות בלי שום מפריעים עד שעה שמונה בה התפלל שחרית, ועתה בגזירת הרופאים נאלץ להוסיף שעה של שינה על חשבון סדר לימודו, - והרי כבר אמרו חז"ל "שינה לצדיקים רע להם ורע לעולם", לכן אמר "נישט גוט, נישט גוט".
רבנו הרב צבי יהודה דאג לשעות השינה של תלמידי הישיבה. אמנם הוא לא הורה כמה שעות יש לישון, אך הציע לבחורים להתייעץ ולברר כמה צורך בריאותי יש בגילם לישון (עיטורי כוהנים גיליון 35) – רשם מ"צ].
|
