|
[שמעתי פעם שיחה מהג"ר צבי שכטר בעניין זה, ואח"כ מצאתי מקורות נוספים בעניין. לאחר הקמת המדינה, גרמניה רצתה לתת תשלומים למדינת ישראל והתחוללה מחלוקת גדולה בכנסת אם לקבל את הכסף או לא. הג"ר צבי שכטר בספרו נפש הרב (עמ' פז) מביא שהג"ר יוסף דוב סולוביצ'יק דרש ברבים נגד קבלת תשלומי דמי הפיצויים מגרמניה, משני טעמים: הא', שלא יחושו בזה תחושת כפרה, כאילו יצאו ידי חובה. והב', דמדינא לגרמנים יש דין עמלק, ואסור לנו ליקח מהם שום דבר. ושמעתי בשיחה מהג"ר שכטר שישנה מחלוקת אם מותר לקבל משהו מעמלק. בספר שמואל (א טו, ג) כשהורה שמואל הנביא לשאול המלך להרוג גם את בעלי החיים, יש לדון האם זו הוראת שעה או דין לדורות. הדבר שנוי במחלוקת במכילתא (בשלח פרשה ב) וכן במחלוקת ראשונים. הג"ר סולוביצ'יק סבר שזהו דין לדורות, שאסור לקחת שום דבר מעמלקים, וגם חידש שאפילו אם עמלק גנב מישראל אסור לקבל בחזרה.
אמר הג"ר סולוביצ'יק, שיש לו מסורת מאביו הגאון ר' משה שלנאצים דין עמלק, וזה ע"פ הרמב"ם. הרמב"ם כותב בהלכות מלכים שיש מלחמת מצווה להילחם בעמלק, וגם מלחמת מצווה להילחם בז' עממים. לגבי מלחמת המצווה בז' העממים, כתב הרמב"ם (ה, ד): "וכבר אבד זכרם", והרדב"ז ציין שמקורו בדברי רבי יהושע במשנה במסכת ידים (ד, ד): "בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבא בקהל? אמר לו ר"ג: אסור אתה. אמר לו רבי יהושע: מותר אתה. אמר לו ר"ג: הכתוב אומר (דברים כג) 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל ד' גם דור עשירי' (דברים כג, ד). אמר לו רבי יהושע: וכי עמונים ומואבים במקומן הן?! כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות". אך קשה, מדוע לא אמר ש"כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות" גם ביחס לעמלק? התשובה על שאלה זו הינה פשוטה: עמלק עדיין קיימים בעולם, כמו שכתוב: "מלחמה לד' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז), ואם כן, אי אפשר לעמלק להמחות מן העולם עד ביאת המשיח.
אמר הג"ר סולוביצ'יק: "שמעתי מפי אבא מרי זצ"ל, כי כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל הופכת, על פי ההלכה, לעמלק" (הג"ר סולוביצ'יק אמר בעל פה ואחר כך כתב בחמש דרשות, קול דודי דופק הערה 32, ס' בסוד היחיד והיחד עמ' 392 ובנפש הרב עמ' פז).
וכן הג"ר יהודה גרשוני, תלמידו המובהק של הג"ר שמעון שקופ וחותן הג"ר אליעזר סילבר (נשיא אגודת הרבנים באמריקה), בס' משפט מלוכה על הלכות מלכים לרמב"ם, מביא דבר זה בשם הג"ר סולוביצ'יק, בשם אביו ר' משה, בשם סבו הג"ר חיים בריסקער.
וראיתי בדף השבועי קול תורה (פרשת נשא תשס"ב) שכתב הרב חיים ג'קטר - ששימש את הג"ר סולוביצ'יק - שפעם סיפר לו הג"ר סולוביצ'יק שאנשים אומרים אמירה זו בטעות בשם ר' חיים.
והוסיף הג"ר גרשוני, שבישיבות הנוסח הינו שאם עם מעוניין להשמיד את עם ישראל, כדי להיקרא עמלק עליו להיות "לא ירא אלהים" (דברים כה, יח ורש"י). האומה צריכה להיות אומה אתאיסטית. לפי זה, אומה מוסלמית הרוצה להשמיד את כל היהודים, אין להם דין עמלק משום שאינם כופרים בעיקר, שהרי הם מאמינים בד'. אמנם הג"ר סולוביצ'יק סובר, שכל אומה, בין אם היא של מאמינים ובין אם לא, כל עוד היא רוצה להשמיד את כל היהודים, יש לה דין עמלק, ולכן אסור לקבל שום כסף מהגרמנים.
והג"ר שכטר כתב (שם עמ' פח): "ושמעתי שאחר הרבה הרבה שנים הביע רבנו לאחד מתלמידיו, שאולי ההיסטוריה הוכיחה שעמדתו ודעתו בזה לא היו נכונות, שהרי לולא ריבוי הסיוע הכספי מגרמניה, לא היתה המדינה יכולה להתפתח". שמעתי שהוא הסביר שלפעמים בדברים גדולים שנוגעים לכלל ישראל, ד' הוא הפוסק (ועיין שם בהערה). בעניינים כמו ציצית ותפילין, הפוסקים הם אלו שדנים, אך מהגמרא ביומא (ט, ב) לומדים שלפעמים ד' פוסק: שנויה שם מחלוקת בין ר"י ור"ל מי עדיף – עם ישראל בבית ראשון או עם ישראל בבית שני? ר"י אומר - הראשונים. ר"ל אומר - האחרונים. הגמרא אומרת ש"בירה תוכיח". כלומר, בית המקדש (רש"י), שהבירה חזרה לראשונים ולא לאחרונים. לפעמים ההיסטוריה מוכיחה. לפני קום המדינה 'אגודה' התנגדה להקמת המדינה ו'המזרחי' היו בעד, והג"ר סולוביצ'יק אמר שד' פסק ש'המזרחי' צדקו. כמו כן, אמר שד' פסק שדעתו שלא לקבל פיצויים מהגרמנים לא הייתה מוצדקת.
על כל פנים, היו מבית בריסק שחלקו על הרעיון הזה. מובא בכתבי תלמידי הגרי"ז, שאמר: "יש שאמרו בשם הגר"ח דמ"ע של מחיית עמלק אינו רק על עמלק בלבד, אלא על הרשעים של כל דור ודור, ודייקו כן מדברי הרמב"ם שלא כתב לגבי מצוות מחיית עמלק דכבר אבד זכרם, וכמו שכתב לגבי ז' עממין. יעוי' בדבריו פ"ה מהל' מלכים ה"ד. ודבר זה אסור לשומעו ואסור לאומרו דבודאי המ"ע של מחיית עמלק אינו אלא על זרע עמלק שיצאו מעמלק בנו של אליפז בנו של עשו" (אמרות רבותינו מבריסק עמ' רח). והג"ר בערל סולוביצ'יק, בנו של הגרי"ז וראש ישיבת בריסק בירושלים, הגיב בחריפות ואמר שלא ניתן לומר שמי שאינו מזרע עמלק יחשב כעמלק (קובץ ישורון, חוברת ח, ניסן תשס"א, עמ' שעח). התלמיד שהביא את דעתו של הג"ר בערל סולוביצ'יק כתב, שנראה שכך אף דעת הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג, פרק נ). שם נשאל הרמב"ם מדוע כתובים בתורה תולדות עשיו, ועונה שתולדות עשיו הרי הן עניין הנוגע להלכה למעשה, כיוון שעמלק הינו מזרע עשיו, ומצוות מחיית עמלק חלה רק על זרע עמלק. לכן חייבים לדעת בבירור מי הוא עמלק.
ובשו"ת יין הטוב (ח"ב ס' ב-ה) מביא הראשון לציון הג"ר יצחק נסים, ארבע תשובות הדנות בדברי ר' חיים מבריסק. כותב שם הג"ר נסים שייתכן שכך אמר הגר"ח, אך הוא אינו מוצא לדבריו שורש וענף. הג"ר שלמה שמשון קרליץ, אחיינו של החזון איש ואב"ד פתח תקוה, כתב: "והדבר נראה ברור שאין קיום לדברים המיוחסים להגר"ח זצ"ל ולאו הגר"ח חתום עליה". וכתב הג"ר עזרא בצרי, אב"ד ירושלים, שדברי הגר"ח אינם פשט ויש להם עמידה בבחינת דרוש, אך כתב הג"ר חיים עוזר כץ שדברי הגר"ח נכונים (עיין בתשובות באריכות). נמצא שישנם פוסקים המקבלים את דברי הגר"ח, ישנם פוסקים שאינם מקבלים אותם וישנם המקבלים אותם בדרך דרוש.
אמנם, שני עדים יש לנו בעניין הגדרת הנאצים כעמלק: אחד, מה שאמרו בשם הגר"ח, או בשם אביו של הג"ר סולוביצ'יק הגאון ר' משה. השני, מה שאמר הג"ר ישראל זאב גוסטמן, שהיה בבית הדין של הג"ר חיים עוזר גורודז'ינסקי לפני גיל עשרים, ובזמן המלחמה ברח מפני הנאצים, הקים ישיבה בברוקלין ואח"כ עלה לארץ. כאן עמד בראשות ישיבה בשם נצח ישראל. אחד מתלמידיו כתב דברים ששמע מפי הג"ר גוסטמן, שפעם שאל את הג"ר חיים עוזר גורודז'ינסקי באמצע המלחמה (הרב נפטר באמצע המלחמה): "מה כבודו חושב על הנאצים?" הג"ר חיים עוזר השיב שהסכימו גדולי הדור שיש לנאצים דין עמלק (ספר לפני עור להג"ר אקמן, ומובא בקובץ אור ישראל חוברת כז – ניסן תשס"ב). א"כ, כנראה כך היתה דעתם של הגדולים דאז, וזו אינה דעה שהג"ר סולוביצ'יק המציא, וע"פ שניים עדים יקום דבר.
ראיתי דבר פלא בספר חכמת חיים (עמ' תלח), שאפילו לפני השואה היתה מסורת להג"ר יוסף חיים זוננפלד שיש לגרמנים דין עמלק. כתוב שם שבשנת תרנ"ח ערך הקיסר הגרמני וילהלם השני ביקור מלכותי בירושלים. יהודי ירושלים קיבלוהו בכבוד גדול, ואף בנו שער מיוחד בו קיבלו את פני הקיסר רבני ירושלים בראשות הרב שמואל סלנט זצ"ל. כל יהודי ירושלים - אנשים, נשים וטף - יצאו לקבל את פני הקיסר, בעיקר כדי לזכות לברך את הברכה הנדירה "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם". היחיד שנשאר בביתו ולא יצא לקבל את פני הקיסר היה הג"ר זוננפלד, וטעמו: "מקובלני מאת מורי ורבי מרן הגרי"ל דיסקין זצ"ל, שגרמניה זו עמלק ואין מקום לברך ברכה בשם ומלכות על מלך שהוא מזרע עמלק, שאנו מצווים למחות את זכרו". זקני ירושלים מוסיפים, שהצדיק רבי צבי מיכל שפירא נסתפק אם לקבל את פני הקיסר ומן השמים מנעוהו: יומיים לפני בוא הקיסר, נתהפך על רגליו קומקום של חמין ונמנעה ממנו ההליכה (ובס' אמרי שפר עמ' רפט, שז נסתפק הג"ר צבי מיכל שפירא אם לצאת מבין חומות ירושלים ע"מ לברך את הברכה, כיוון שקיבל על עצמו שלא לצאת מתחום החומות). ובס' ארחות רבנו (ח"א עמ' צג) אמר הג"ר י"י קניבסקי, שקשה על מה שהגרי"ח לא בירך על קיסר גרמניה, שהרי בא סנחריב ובלבל את האומות (סוף משנה ידים וכך פסק הרמב"ם), ומנין לו שהם מזרעו של עמלק? ואמר עוד, שאפשר שדעת הגרי"ח הינה ע"פ הגמרא במגילה (ו, א): "ואמר ר"י זממו אל תפק זו גרממיא של אדום", וגרס שם הגר"א: גרמניא. א"כ, סוברת הגמרא שאת אומה זאת לא בלבל סנחריב והיא עדיין קיימת בייחוסה - היא אדום, והם זרעו של עמלק. לכן, חשש הגרי"ח לגמרא זו והורה שלא לברך על מלך מזרעו של הגרמנים העמלקים (מעשה זה של הג"ר זוננפלד מוזכר בס' והערב נא מהג"ר יצחק זילברשטיין עמ' 261 בתשובתו אם מותר לגייר גרמני. וכן עיין תשובה של הג"ר שמואל הלוי וואזנר בנושא בשו"ת שבט הלוי ח"ה ס' קמט).
ישנה שמועה שהגר"ח מוולאז'ין אמר שקיבל סימנים מהגר"א כיצד להכיר גוי מזרע עמלק (ארחות רבנו ח"א עמ' רפז, שערי ימי הפורים עמ' קב וס' שירת דוד להג"ר אהרן דוד גולדברג – מגילת אסתר ט, טז). ומובא בס' ארחות רבנו (שם) שאמר הג"ר י"י קניבסקי: "איני יודע אם התכוון בצורתו החיצונית או בדעותיו הכפרניות, וכנראה שלא רצה לגלות משום שאם נדע מי זה עמלקי ונהרגו, הגויים יתנפלו עלינו והוי פיקוח נפש". וכן מספרים על החתם סופר שהרג עמלקי ואמר הג"ר י"י קניבסקי: "זה רק מעשה" (ארחות רבנו שם ושערי ימי הפורים עמ' קו). עוד ראיתי בס' אמרי שפר (עמ' רל) ששאל הרב יצחק דדון את הג"ר אברהם שפירא זצ"ל על דבר האגדה שהחתם סופר הרג עמלקי, ואמר שזו אגדה בלבד ואין להאמין לכך שהרי אין ייחוס לעמלקים. אמנם מפורסם המעשה שהחתם סופר הרג גוי שרדף אחר יהודי, וידוע שהחת"ס היה אדם חזק. עוד שאל הרב יצחק דדון על מה שאומרים שהמהרי"ל דיסקין הרג גוי, וענה הג"ר שפירא שאין זה נכון. והוסיף מיד בחיוך: "אם יאמרו לך שהרגתי עמלקי אל תאמין, לא אני ולא הרב צבי יהודה הרגנו עמלקים...".
בשו"ת אז נדברו (ח"ב ס' עז), נשאל הג"ר בנימין זילבר אם מותר לקנות תוצרת גרמניה, וענה שאין שום איסור (וכ"כ בשו"ת שאילת שלמה ח"ב ס' תמב). עוד כתב: "חלילה לחדש תורה חדשה שיש בזה מצות מחיית עמלק כי עד יבא שילה יהיה נעלם מאתנו מי הוא זה עמלק האמיתי". עיין בס' השקדן (ח"ב עמ' 90) שבעת שמקורבו של הגרי"ש אלישיב, הרב גיטמן, שהוא דור שני לניצולי השואה, ערך את ספרו על הלכות תפילין, הקפיד שהשרטוטים יהיו בידיים ולא במחשב, משום שאז המחשבים היו תוצרת גרמניה ימ"ש. באחת משיחותיו בעניין הספר הזכיר לפני הג"ר אלישיב את הפרט הזה. הגיב הג"ר אלישיב: "וכי גויים אחרים יותר טובים"? ענה לו: אולי לא, אבל הגרמנים ימ"ש רצחו את הסבים שלי ואת כל המשפחה, וגויים אחרים לא רצחו. הרהר הג"ר אלישיב כמה רגעים ואח"כ הגיב בתשובה אופיינית: "אולי רגש זה הוא על פי הלכה. אבל רק מתי שניתן להימנע מלהשתמש בתוצרתם". ומובא בהערה (שם 116), ראה מש"כ הג"ר אלישיב בתשובתו (קובץ תשובות ח"א ס' צז בסוף): "והיה מקום לדון אם בכלל שייך איסור בקבלת כספים מהמלכות הרשעה אשר הרעו לנו מכל מלכי האדמה...".
אמנם בס' מלומדי מלחמה (עמ' 25-22), הג"ר נחום רבינוביץ, ראש ישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים, נשאל על דברי הג"ר סולוביצ'יק וענה ע"פ מורה נבוכים (שם) ש"הגזירה לא היתה אלא על זרע עמלק בלבד". כך גם כתוב בספר המצוות מצוות עשה קפח: "שנצטוינו להכרית זרע עמלק בלבד מכל שאר זרע עשו". וכן במצוות עשה קפז: "האם נאמר אז כי אמרו 'תמחה את זכר עמלק' אינו נוהג לדורות? זה אין לומר, אלא הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן שימצא זרע עמלק יושמד". וביאר שאין כאן סתירה, ואע"פ שכרגע איננו יודעים מיהם העמלקים, כיוון שבולבלו האומות, עדיין חשובה מצווה זו כמצווה לדורות. וכתב הג"ר רבינוביץ, שמה שהובא בשם הגאון ר' משה הוא ודאי דרוש, ונאמרו הדברים נגד הנאצים ימ"ש, שעשו מעשי עמלק, ואין ספק שמחובתנו לא לשכוח את שעוללו לנו בני העוולה. וכבר הורונו חז"ל שיש מקום לדרשן לומר דברים שאינם מדוייקים על פי ההלכה, כדאיתא ביומא (כג, א) שעמד ר' צדוק על מעלות האולם ואמר וכו'. עוד מובא בשם הג"ר יצחק שילת ששמע מפי רבנו הרב צבי יהודה, שדעתו לא היתה נוחה ממה שכתב הג"ר סולוביצ'יק בשם אביו, ואמר שאינו אלא דרוש ויש להימנע מלומר דברים כאלו. והוסיף הג"ר רבינוביץ', שנאמרו דברים אלו על דרך הדרוש גם בדורות עברו, על מנת לעודד את המעונים והנרדפים מבני עמנו לסמוך על הבטחת ד', שבוא יבוא היום וד' יכרית את עמלק ויניח לנו מכל אויבינו מסביב. ויש להבחין בין דברי הלכה שהם כפשוטם לבין דברי דרוש שהם דרך משל ומליצה, ואין לערבב בין התחומין. וכעין זה כתב הרב אליעזר מלמד בס' רביבים (עמ' 28): "ואף שלהלכה אין הדין כמותו (הג"ר סולוביצ'יק), ואין על שונאינו שבכל דור את מלוא דיניו של עמלק, מכל מקום יש ללמוד מכאן שעל עם ישראל מוטלת האחריות המוסרית לנצח באופן מוחלט את שונאיהם". ומובא בס' ראש דברך (עמ' תקפג), שבאחד השיעורים בהלכות מגילה לרמב"ם שהעביר הג"ר אברהם שפירא ימים מספר קודם חג הפורים, נסוב השיעור סביב מצוות מחיית עמלק, ואחד הבחורים הזכיר את הדברים המיוחסים לגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל, שעמלק הינו שם כולל לכל אלו השונאים את ישראל בלי סיבה ומתאמצים להכחידו ח"ו, ואין זו אומה מיוחדת בדווקא. הג"ר שפירא שמע את הדברים ומחה נמרצות, ואמר שאינו מאמין שהגר"ח זצ"ל אמר דבר כעין זה, והוסיף: "התורה אינה סמלים והמצוות אינן סמליות. כשהתורה אמרה למחות את עמלק, התכוונה לאומה העמלקית הידועה, המוכרת בתוך משפחות העמים, ולא התכוונה למשהו סמלי שכל אחד יבוא ויפרשנו כיצד שנראה לו". אמנם, פעם שמעתי שיחה מהג"ר משה דוד טנדלר, חתנו של הג"ר פיינשטיין ותלמידו של הג"ר סולוביצ'יק, שאמר בתקיפות שכל מה שאמר הג"ר סולוביצ'יק בעניין זה, לא אמרו דרך דרוש אלא להלכה – רשם מ"צ].
|
