76 שיעורי וידאו 1793 שיעורי שמע 1270 מאמרים 1769 שו"תים 4632 שו"ת סמס שיעורי הרצי"ה
  סל קניות אין לך פריטים בסל

שונות
ספרים דיגיטליים
זוגיות
חינוך
ספרי ילדים
פרשת השבוע
אמונה
תפילה
שונות
חגים
הלכה
חסידות
תנ"ך ומפרשיו
En Francais
שיעורים מוקלטים mp3
ספרי קריאה
מוסר
לועזית
תשמישי קדושה
קישורים
אבינרפדיה
בלוג
שו"ת וידאו


סך הכל: 16 שו"ת סמס בנושא מלחמה

פיגוע בשלוחי חב"ד בהודו

ש: איך נפגעו שלוחי חב"ד, הרב גבריאל והרבנית רבקה הולצברג הי"ד, במומביי בהודו ע"י מחבלים בבית חב"ד, הרי כתוב בגמרא ש"שלוחי מצווה אינן ניזוקין"?
ת: מופיע במסכת פסחים (ח, ב) ש"שלוחי מצווה אינן ניזוקין" נאמר "בדלא שכיח היזיקא" – כלומר דווקא כשאין שם נזק שכיח. הדוגמה שמובאת שם היא לגבי אדם שבודק חמץ, אולי הוא צריך לבדוק תחת האבנים? אל יבדוק! שמא יש שם נחשים ועקרבים. שואלת הגמרא: אבל שלוחי מצווה אינן ניזוקין? אך עונה הגמרא - פה שכיח היזיקא. זה שכיח שיש נחשים ועקרבים, ולכן הוא עלול להינזק. מובאת שם עוד דוגמה נוספת: יש קיר משותף לאדם ולשכנו הגוי. שמא הוא צריך לדחוף את אצבעותיו בחורים שבקיר כדי לבדוק אם יש שם חמץ? אומרת הגמרא: אל תבדוק! כי השכן יאשים אותך בכישוף ויעשה לך צרות גדולות. אך נשאל: הרי שלוחי מצווה אינן ניזוקין? אלא שפה שכיח היזיקא. השכן הזה הוא שכן מרושע.
אם כן, כאשר יש "שכיח היזיקא" אנחנו לא אומרים "שלוחי מצווה אינן ניזוקין". הגמרא אומרת (שם) שההוכחה לכך היא מספר שמואל (א טז). כאשר ד' אמר לשמואל הנביא: לך תמשח דוד למלך. "ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" (פסוק ב). אז ענה לו ד': תגיד שבאת לזבוח זבח כדי ששאול לא יחשוד. שואלת הגמרא: אבל שמואל הולך לעשות מצווה – פקודה ישירה מד', ושלוחי מצווה אינן ניזוקין (עיין רש"י)? עונה הגמרא: מכאן שאיפה ששכיח היזיקא שלוחי מצווה ניזוקין. במסילת ישרים (סוף פרק ט) זה מבואר באריכות. ברור שכשנכנסו לשם מחבלים והם נלכדו ע"י המחבלים זה נקרא: "שכיח היזיקא", ובזה גם שלוחי מצווה, כמו שלוחי חב"ד, ניזוקין. ד' יקום דמם.

עוד על רחל אמנו

ש: האם רחל אמנו אכן התגלתה לחיילים במלחמה או לא התגלתה במלחמה? או בניסוח אחר: על מי מוטלת חובת ההוכחה, על מי שטוען שהיא התגלתה או על מי שטוען שלא התגלתה?
ת: התשובה פשוטה: המוציא מחברו עליו הראיה.
אדם הטוען טענה אחרת מהרגיל, עליו חובת ההוכחה. המצב הרגיל הוא שרחל אמנו לא נגלית במלחמות. רחל אמנו לא הייתה במלחמה הראשונה שלנו כשיהושע בן נון נלחם נגד העמלקי. היא גם לא הייתה במלחמת משה רבנו נגד סיחון ועוג. רחל לא הייתה במלחמת יהושע בן נון לכיבוש הארץ. היא לא הייתה בכל מלחמות השופטים. היא לא הייתה במלחמות שאול המלך. היא לא הייתה במלחמות דוד. היא לא הייתה בכל מלחמות מלכי ישראל. היא לא הייתה במלחמות החשמונאים. היא לא הייתה במלחמות בר כוכבא. היא לא הייתה במלחמת השחרור, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. היא לא הייתה באף מלחמה. אם כן, ישנה חזקה שהיא לא באה למלחמות. עכשיו טוענים שהיא כן הייתה. יכול להיות, אבל צריך להוכיח.
כיצד להוכיח? צריך לשמוע מחייל שטוען שזה כן קרה. צריך לחקור אותו בבית דין בדרישה וחקירה כדין: "באמת ראית?", "אולי זו היתה גויה?", "אולי זו היתה יהודיה שהערבים גנבו אותה ועכשיו היא נזכרה שהיא יהודיה? אולי דמיינת?". עד אז, כל זמן שלא בדקו ולא חקרו זה לא הוכח. עד היום הזה לא שמעתי כלום.
לכן, שמחתי כשחבר סיפר לי מה שהוא ראה ממש בעיניו. לילה אחד, בקור חודר לעצמות ישבו 'מילואימניקים' עם מעילים טובים שלקחו מהבית מסביב למדורה. לפתע הגיעו כמה 'סדירניקים' קפואים לגמרי. המילואימניקים לא היססו לרגע, הורידו את המעילים הטובים שלהם שכמעט יותר יקרים להם מאשר הנשק ונתנו לחיילי הסדיר. זה רחל אמנו!
רחל אמנו ויתרה לאחותה על הדבר הכי יקר לה.
איני אומר שלוותר על מעילך זה כמו לוותר על בן הזוג, אבל דבר זה מקורו ברחל אמנו.
בקינת דוד, אומר דוד המלך: "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמואל ב א, כו). בתרגום: "מרחימת תרתין נשין." כלומר, מאהבת שתי נשים. אמר אחד האדמו"רים: מי הן שתי הנשים? רחל ולאה. יונתן, אהבתך שאהבת אותי שבעבורי ויתרת על המלוכה, נובעת משתי הנשים, מרחל שוויתרה ללאה. כמובן, לוותר על מעיל זה לא כמו לוותר על מלוכה, אבל זה עדיין רחל אמנו.
כידוע, ישנו פירוש רש"י מפורסם בתחילת פרשת ויחי (בראשית מח, ז): מדוע רחל אמנו לא נקברה במערת המכפלה? מדוע רחל לא נקברה אפילו בבית לחם, אלא בדרך?! בעבור זה שכשאנחנו יוצאים לגלות תהא רחל לעזרה לבניה, שנאמר: "קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה... יש שכר לפעולתך נאם ד' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא, יד-טו). אבל היא לא יכולה לעזור להם ממערת המכפלה, קצת מרחוק. שמעתי רב שאמר שבעבור בניה רחל ויתרה ולא נקברה במערת המכפלה. אנו רואים שרחל ויתרה ומכאן נדע שגם אנחנו צריכים לוותר. הגלות הייתה בשל שנאת חינם והגאולה תבוא בעבור אהבת חינם.
בזה רחל עוזרת לבניה. היא מלמדת אותנו אהבת חינם מה היא. הכניסה הזו של החיילים לעזה זו הייתה מסירות נפש בעבור אחים, ולהציל יהודים אחרים.
זה כבר לא מעיל, זה כבר לא בן זוג, זה כבר לא מלוכה, זה כבר לא קבורה במערת המכפלה אלא סיכון חיים. לכן, רחל הייתה שם. היא הייתה עם כל חייל שנכנס ומסר נפשו בעבור אחיו.
אכן, רחל, רחל...

רחל אמנו בעופרת יצוקה

ש: האם נכונה השמועה שרחל אמנו הופיעה במלחמה ע"מ לעזור לחיילים?
ת: אכן. רחל אמנו ודאי איתנו לכל אורך גלויותינו, כפי שמסביר המהר"ל בספרו נצח ישראל (סוף פ"א והתחלת פרק לד). המהר"ל מבאר שרחל אמנו היא הכוח שמחזיק את עם ישראל באורך הגלות, הכוח המשיב אותנו לארצנו, כמו שכתוב "מנעי קולך מבכי... ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא, טו-טז). וכן כותב רש"י בפירושו על פרשת ויחי (בראשית מח, ז): מדוע לא נקברה רחל אמנו במערת המכפלה? מדוע לא נקברה בבית לחם אלא נקברה בדרך?! והתשובה היא שתמיד כשעם ישראל נמצא בדרך, רחל שומרת עליו. רחל היא הכוח הפנימי המקבץ את האומה. הרי זה נס ופלא שאלפיים שנה החזקנו מעמד בגלות, כבשה בין שבעים זאבים, והנה אנו חוזרים לארצנו. אמנם, לומר שרחל נתגלתה באופן אישי לפלוני אלמוני, על זה נאמר: "פתי מאמין לכל דבר".
ישנם שני סוגי קיצונויות: קיצוניות אחת היא לכפור בניסים והאחרת היא להאמין לכל מי שמספר על נס שבאמת היה נס. אלא - צריך לבדוק. יכול להיות שדמיינו. לפעמים אדם מדמיין, גם אדם בריא בנפשו. לפעמים הוא בלחץ, הוא עייף, הוא רעב, נדמה לו שהוא רואה משהו ואין, ואחר כך הוא מטפח את זה בזיכרונו.
דבר זה נקרא F.M.S. - תסמונת הזיכרון המוטעה.
יכול להיות שזו הייתה אישה גויה. ישנן גם ערביות טובות - אמנם לא כולן, אבל יש. ישנה אפשרות אולי שמישהו הזה את הרעיון הזה כדי לחזק את האמונה, כמו רוצה לומר: רואים אתם? יש אנשים שיוצאים למלחמה ויש אנשים שלא יוצאים למלחמה אבל הם מתפללים ובזכותם באה רחל אמנו ומצילה את בניה. לכן, דברים כגון אלו מצריכים הוכחות.
על כל פנים, היו חיילים שנפלו בקרב ולא הייתה שם רחל וגם היו חיילים שניצחו בקרבות בזכות מסירות נפש אדירה וחכמה וגבורה להלחם ולא הייתה שם רחל. כלומר, לא הייתה שם רחל בדמות של אישה שמדריכה – 'תלכו מפה, תלכו משם', 'תירו מפה, תירו משם', אלא ודאי הייתה רחל במובן שאמרנו שהוא: כוח פנימי המחזיק אותנו, עם ישראל, ומחזיר אותנו לארצנו.

מלחמה על יהודה ושומרון

ש: לאיזו מלחמה התכוון רבנו הרב צבי יהודה כאשר אמר: על יהודה ושומרון תהיה מלחמה?
ת: הוא בעצמו הסביר בכתב ובעל פה (מוקלט): לא הדרכה מעשית אלא חינוכית לעורר למסירות נפש. ואכן הוא מעולם לא נתן הדרכה מעשית שיעשו זאת. ועיין בבא בתרא קל ב שהוראה צריכה להיות להלכה ולמעשה.

מצדה

ש: האם צדקו על פי ההלכה אלה שהתאבדו במצדה?
ת: כן, לפי הגר"ש גורן בספר תורת השבת והמועד (עמ' 404-391), כי זה היה חיוני להצלת הכבוד הלאומי והעוז הצבאי. לפי הגרמ"צ נריה בספר צניף מלוכה (עמ' 198-196), אסור, כי בכל מצב אדם צריך להמשיך להיאבק כדי לחיות. אגב, יש היסטוריונים שטוענים שמעשה זה לא היה ולא נברא, כי אין לו שום עדות מלבד סיפורו של יוסף בן מתתיהו שמספר ששמע מפי אישה אחת. אך כמובן, אין זה משנה לגבי הבירור ההלכתי [לשאלה כיצד להתייחס לגיבורי מצדה, רבנו הרב צבי יהודה ענה, שהם קדושים אבל אין לחנך על פי דרכם. גדול שימושה פ – רשם מ"צ].

ביטול תורה

ש: מה המקור לכך שמבטלים תורה מול מצוות מלחמה?
ת: מגילה ג א "עתה באתי", רש"י.

לוויים במלחמה

ש: האם לוויים השתתפו במלחמת כיבוש הארץ? עיין רמב"ם סוף שמיטה ויובל.
ת: השתתפו. בהלכות מלחמה לרמב"ם אין שום פטור ללוויים (ע' שו"ת שאילת שלמה א שסח).

הפגזת אזרחים במלחמה

ש: האם מותר במלחמה להפגיז גם אזרחים כשטרוריסטים מסתתרים ומתקיפים מתוכם?
ת: זה דבר פשוט שמותר גם על פי הלכה וגם על פי מה שנהוג בחוק הבינלאומי. בהלכה זה מותר בגלל הלכות רודף. האזרחים שם מפריעים לנו להפגיז ובינתיים הם מפגיזים אותנו, לכן לאותם האזרחים יש דין רודף. דין רודף הוא אפילו כשהרודף לא רוצה להיות רודף. זה נקרא "רודף שלא מדעת". אם מישהו תופס מישהו כבן ערובה ויורה עלי, לבן ערובה הזה יש דין רודף שלא מדעת. הדוגמה המפורסמת של רודף שלא מדעת היא תינוק שבמעי אמו שמסכן את אמו. ההלכה היא שאם אי אפשר להציל את שניהם, מצילים את האמא והורגים את העובר כי יש לו דין רודף (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש א, ט ע"פ הירושלמי).
הלכה זו היא לאו דווקא במלחמה, וקל וחומר שכך הדין במלחמה שבה נלחמים כנגד כולם. כתוב במכילתא: "טוב שבגויים הרוג". מקשים התוספות בעבודה זרה (כו, ב וכן בבית יוסף יו"ד קנח), איך יתכן ש"טוב שבגויים הרוג", הרי אסור להרוג גוי (סנהדרין נג) וקל וחומר שלא להרוג את הטוב שבגויים? מתרץ התוספות: מדובר שם במלחמה. הגוי הזה נראה חמוד, או במקרה שלנו הוא הרג בעבר אבל מעכשיו הוא יהיה חמוד. לא נכון, במלחמה אין חשבונות כאלה, אפילו גוי שנראה נחמד הוא אויב והורגים אותו. מלחמה היא בין עם לעם. זה כמו שאומר שאול לקיני (שמואל א טו, ו): "לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו". כלומר, אעפ"י שאתה חבר שלי, אם אתה שם, אני עלול לפגוע בך. לכן מותר לפגוע באותם אזרחים גם לפי ההלכה הרגילה של דין רודף וגם לפי הלכות מלחמה.
כלל זה מקובל גם אצל הגויים. הרי במלחמת עולם השנייה, בעלות הברית הפגיזו את ברלין והרגו שכונה אחר שכונה עד שהגיעו לבונקר של היטלר ימ"ש ואז הוא התאבד. הכיבוש של ברלין ע"י בעלות הברית הרס את כל העיר ונהרגו בה שני מיליון אנשים ואף אחד לא אמר כלום כי הבינו שאין ברירה. זה מה שקרל פון קלאוזביץ', התאורטיקן של המלחמה, קורא "המלחמה הטוטלית". כלומר, אני מעדיף לא להילחם אבל אם נאלצתי להילחם, אני חייב להילחם בצורה הכי הרסנית, שחוסכת לי נפשות וציוד.
אנחנו בעד טוהר הנשק ולחסוך חיי אזרחים. אבל איזה אזרחים? האזרחים שלנו שמותקפים. הפילוסוף הפוליטי מיכל וולסר, פעם כתב שחמושים פלסטינים שמשגרים רקטות מתוך אוכלוסיה אזרחית הם עצמם – ולא אף אחד אחר – אחראים על הרג אזרחים שנגרם כתוצאה מהתגובה הישראלית. הם אשמים ולא אנחנו אשמים (וכן נפסק בספר עמוד הימיני של הג"ר שאול ישראלי בסוף ס' טז ובס' סופה במדבר של הרב יונה מצגר ס' לה נדפס בסוף שו"ת מים ההלכה ח"ג).

כוהן במלחמה

ש: וכוהן גדול?
ת: גם. יש הלכה שאם נשא אלמנה אינו חוזר. משנה סוטה ח ג.

כוהן במלחמה

ש: האם גם כוהן יצא למלחמה?
ת: כן. יש דיון על אשת יפת תואר לכוהן.

מלחמת יוה"כ

ש: האם נכונה הטענה שמלחמת יום הכיפורים באה כעונש על גאוותנו עקב מלחמת ששת הימים?
ת: לא. א. לא היתה אז גאווה, אלא שמחה על ההצלה. ב. איננו יודעים סודות הקדוש ברוך הוא ואסור להונות חברו, בבא מציעא נח, קל וחומר לקטרג על עם ישראל (שיר השירים רבה א לט). ג. מלחמת יוה"כ היתה הצלה גדולה ונצחון מופלא, ויש להודות לד' (עיין סי' מלחמת יום הכיפורים מהגרמ"מ כשר).

מוסר במלחמה

ש: האם זה מוסרי לשלוח חיילים להילחם במקום להפגיז [מקום שממנו מפגיזים אותנו] בעזרת חיל אוויר, אך יש חשש לפגוע באזרחים?
ת: אין זה מוסרי כלל. כך אמר שאול לקיני: "סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו" (שמואל א טו ו).

הנהרג מאש כוחותינו

ש: ידוע כי חייל שנהרג בקרב הוא קדוש. האם חייל שנהרג מאש כוחותינו גם נחשב קדוש?
ת: אכן, כל מי שנהרג בקרב, בין אם נהרג במלחמה, נהרג באימונים או בכל נסיבות שתהיינה, בין בגלל טעות, בין במהלך מיותר, נקרא קדוש והוא נהרג על קידוש השם.
הביטוי קדוש נלקוח משו"ת חת"ס יו"ד (ס' של"ג) על אדם שנהרג על ידי גויים. אמנם פה נראה שנהרג כביכול על ידי כוחותינו ולא בידי גויים, אך זה לא נכון. הכל בגלל הגויים שיוצאים כנגדנו למלחמה. אין הבדל איך החייל נהרג, כי מלחמה, מטבע הדברים, כרוכה גם בדברים כאלה. במלחמה יש ערפל קרב וזה מסובך ואי אפשר להתנהל באורח צמחוני ולהגיד "פוס" לאויב כדי לוודא שאין טעויות. דברים כאלה הם חלק מהמלחמה וחלק ממסירות נפש של החיילים. ממילא, אם בתשובת החתם סופר שדן ביהודי שנהרג בלי אשמתו הוא כותב שנקרא קדוש, אז קל וחומר שבמקרה כמו שלנו שהחייל נכנס למלחמה מרצונו להגן על עם ישראל וארץ ישראל ולעשות קידוש השם שהוא קדוש. החייל ידע מראש שעלולים לקרות דברים כאלה, כמו שכתוב בגמרא שבועות (לה, ב), "מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא". כלומר, מלך שאחד משישית מחייליו נפלו בקרב לא נענש, כי הדבר הזה הוא חלק מהחשבון. כמובן, אנחנו לא משחררים את מי שעושה טעות מאחריות, ובצה"ל תמיד בודקים כל דבר עד תום, אבל אנחנו מדברים מצד האדם שנהרג על קידוש השם.

הריגת ערפאת

ש: האם מצווה להרוג את יאסר ערפאת ימ"ש כשיגיע לארץ?
ת: ודאי שאסור להרוג אותו, משום שאסור לרחם על אכזרים. להרוג אותו זו רחמנות עליו. מגיע לו מה ששמואל הנביא עשה לאגג, חיתך בשרו זית זית והאכילו לנמיות (ילקוט שמעוני שמואל א קכג). או מה שאמר רבנו הרב צבי יהודה על אייכמן: לזרוק אותו ברחוב וכולם ידרכו עליו עד שימות. אבל להרוג, זו רחמנות על אדם כזה. כמו שהביא הכסף משנה על מעביר זרעו למולך שחייב מיתה, אך מעביר כל זרעו למולך, לא חייב מיתה. שאל הכסף משנה מדוע, והשיב כי זה קל מדי עבורו. אם כן, להרוג את ערפאת זהו עונש קל מדי. אז האם מותר לחתוך בשרו זית זית ולהאכילו לנמיות, או לשים אותו ברחוב ולדרוך עליו? זו מצווה, אבל לא שאדם פרטי יעשה את זה, כלל ישראל צריך לעשות את זה. אם אדם פרטי יעשה זאת, למחרת יצוץ מנהיג מרושע חדש, כי לא חסרים מועמדים לכך. לפעולה של אדם פרטי היה ערך בזמן שמשון, או לפני קום המדינה. עכשיו, כאשר יש מדינה, צריך שהמדינה תעשה את הדבר הזה, דהיינו, כלל ישראל. עברנו מן הסקטור הפרטי לסקטור הציבורי. יש הרבה דברים ללמוד בסקטור הפרטי – בבא קמא, בבא מציעא, אבל דבר מהסוג הזה שייך לסקטור של האומה.
באופן כללי צריך לעורר, לחזק, לרומם את האומה כולה כדי שתבין שזה מה שצריך לעשות. הכל צריך להיות על דעת הכלל, ולא על דעת יחידים.

האם יש לכל כדור כתובת?

ש: בעת מלחמה, הרבה כדורים נורים, והרבה פגזים וטילים נופלים, האם יש השגחה מי ייפגע, חלילה, ומי יינצל, או שמא הכול עניין של מזל?
ת: בוודאי - לא רק שיש השגחה כללית כמו חוקי טבע טובים ומסודרים אלא יש גם השגחה פרטית על כל דבר שקורה לאדם, עד הפרט הכי קטן. כמובן אנחנו לא יודעים את החשבונות של ריבונו של עולם למה כל דבר קורה, אבל יש השגחה פרטית. קל וחומר שיש השגחה מתי אדם ימות, כמו שכתוב בגמרא יבמות (נ, א). אבל כל זה לא אומר שאדם יכול לקחת סיכונים ולומר: "אם הקב"ה גזר שאחיה - אחיה בכל מקרה ואני לא צריך להיזהר". זה לא כך. כמו שמופיע בספר מסילת ישרים (פרק ט) שאדם שעושה עבירה ייענש, ואם הוא לוקח סיכונים ועובר על "ונשמרתם לנפשותיכם" העונש יכול להיות שיקצרו חייו. לכן לעולם אדם צריך להיזהר. יתכן שאם אדם צריך להיפגע או, ח"ו, למות, זה יקרה בין שהוא נזהר ובין שהוא לא נזהר, אבל אם הוא נזהר הוא מקיים מצווה ואם הוא לא נזהר הוא עושה עבירה חמורה. יש השגחה פרטית מדויקת ויחד עם זה אדם צריך להתפלל וגם התפילה יכולה לשנות את ההחלטה האלוקית. זה דומה למלך שקובע שאם אדם עושה עבירה יקבל עונש ואם הוא מבקש סליחה לא יקבל את העונש. אותו דבר, יכול להיות שהקב"ה אומר שאם אדם לא יתפלל יהיה ככה ואם הוא יתפלל יהיה אחרת. לכן אדם לא צריך להילחץ מהשגחה פרטית אלא ינהג כראוי. ויהי רצון שד' ישמור על עמנו ועל ערי אלוהינו.

שלל מלחמה

ש: מותר לי בפעילות צה"ל לקחת משלל האויבים?
ת: לא. רק לצה"ל מותר על פי שיקול דעתו ולא חייל פרטי. ועיין מגילת אסתר ובביזה לא שלחו את ידם. ואברהם אבינו לא לקח. וכן במלחמת עמלק.
הערות:

רשימת הנושאים:
אבלות | אינטרנט
אירוסין | אישי התנ"ך
אלול | אמונה
אמונות תפלות / דרכי אמורי | אנטי ציונים חריפים
ארבעה מינים | ארץ ישראל
בגדים / יופי | בידור
בין המצרים | ביקור חולים
בישול עכו"ם | בית הכנסת ובית המדרש
בית-משפט | בכור בהמה
בל תשחית | בעלי חיים – שונות
בר מצווה | ברית מילה
ברכות – שונות | ברכות התורה
ברכות על מזון | ברכת המזון וברכה אחרונה
ברכת כוהנים | בשם אומרו
בשר בחלב | גאולה
גידול ילדים | גיטין / גירושין
גניבה / גזל | גניבת דעת
גניזה | גרים
האוכל בשוק | הגומל
הכותל המערבי | הלוואה
הלכות "שבת שלום" | הלכות אוטובוס
הלכות בין הזמנים | הלכות בין המצרים לחייל
הלכות ביקור במוזיאון | הלכות דירה וחנוכת הבית
הלכות התעטשות | הלכות חגים לחייל
הלכות חורף | הלכות חנוכה לחייל
הלכות טרמפ | הלכות יום הכיפורים לחייל
הלכות סוכות לחייל | הלכות פורים לחייל
הלכות ראש השנה לחייל | הלכות שומרים
הלכות תענית | הפרשת חלה
הר הבית ובית המקדש | הרצל
השבת אבידה | זכר לחורבן
חב"ד | חברות
חדש | חודש אדר
חול המועד | חוקות הגויים
חוקי תנועה | חינוך ילדים
חנוכה | חתונה
טבילת גבר | טבילת כלים
טהרת הברית | טהרת המשפחה / מקוה
טיולים בארץ ישראל | טלפון
יהונתן פולארד | יום הולדת
יום העצמאות | יום השואה / השואה
יום טוב | יום טוב שני של גלויות
יום כיפור | ייחוד
ימי ספירת העומר | יציאה לחו"ל
יצרים | ישיבה
יששכר וזבולון | כבוד הספרים
כיבוד אב ואם | כיסוי ראש
כיפה | כפירה
כשרות | כתובת קעקוע
ל"ג בעומר | לא ילבש
לולב | לידה
לימוד תורה | לימוד תנ"ך באמונה
מבצע "עמוד ענן" | מדי צה"ל
מדינת ישראל | מזוזה
מידות טובות | מלחמה
מלמדים ותלמידים | ממשלת ישראל
מנחה / מעריב | מסחר
מצוות / הלכה | מקובלים
מרן הרב קוק | משיח
נדרים / שבועות | נוסח התפילה בדור של גאולה
נזקים | נטיות הפוכות
נטילת ידיים / רחיצה | נטילת ידיים לסעודה
נישואים | נעליים
סגולות | סוכה
סיום | סכנה
סמ"ס | סעודה / מזון
ספירת העומר | ספר תורה
עבודה | עבודה זרה
עברית | עדות
עירובין | עם ישראל
עמלק | ענייני פיוס ומחילה
ערב וקריאת שמע על המיטה | ערבים
פדיון הבן | פורים
פורים טיש | פסח – חמץ וקטניות
פסח – ליל הסדר | פסח – מצה
פסח – שונות | פרייה ורבייה
פרשת גלעד שליט | פרשת זכור
צדקה ומעשר כספים | צה"ל
ציצית | צניעות
צער בעלי חיים | קבורה / בית קברות
קברי צדיקים | קדושת כוהנים
קונטרס אהבת ישראל ואכילה | קידוש השם
קריאת התורה | קריאת שמע
ראש השנה | ראש חודש
רבי נחמן | רבנו הרב צבי יהודה
ריבית | רפואה
שבועות | שבע ברכות
שבת – הבדלה ומוצאי שבת | שבת – הכנות, הדלקת הנרות וכו'
שבת – מוקצה | שבת – מלאכות
שבת – קידוש וסעודות | שבת – שונות
שבת – תפילות, קריאת התורה ושמו"ת | שהחיינו / הטוב והמטיב
שו"ת נכדים וסבים | שו"ת על הגירוש מגוש קטיף, לפניו ולאחריו
שונות | שחייה
שידוכים | שילוח הקן
שינה והטבת חלום | שירה
שירות לאומי | שירותים
שם ד' | שמונה עשרה
שמות | שמחת תורה
שמיטה | שמירת הלשון
שמירת נגיעה | שקר
תאריך נוצרי | תוכחה ומחאה
תחנון | תלמיד חכם
תנועת נוער | תספורת וגילוח
תענית אסתר | תפילה – דינים שונים
תפילה – שליח ציבור | תפילה במניין
תפילין | תפילין של רבינו תם
תפילת הדרך | תרומות ומעשרות
תרומת איברים | תשובה
תשעה באב |


דף בית    |    וידאו    |    אודיו    |    מאמרים    |    שו"תים    |    שו"ת סמס    |    משלוחים    |    שאלות נפוצות    |    צור קשר    |    הקדשות    

mp100 systems - בניית אתרים