זרת בהגבהה

ש: מה המקור למנהג להרים זרת בהגבהת התורה?
ת: אין מקור, אלא זה אלי ואנווהו, אומרים חז"ל שהיו מראים באצבע ולא בזרת (שו"ת שאילת שלמה א עה).

"ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך"

ש: האם מותר לי לומר ב"בריך שמיה" (שאומרים בשעת הוצאת ספר תורה) את התוספת שבסוגריים - "ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך", גם אם איני נשוי, ולכוון גם למציאת זיווג, או שעדיף לא לומר עד אחרי החתונה?
ת: או שתדלג על זה או שתתכוון בבוא זמנו.

נשיקת ספר תורה ומחלת מדבקת

ש: חולה במחלה מדבקת מסוכנת נישק את ספר התורה. מה לעשות, האם נאמר שומר מצווה לא ידע דבר רע, או שיש להוריד את המעיל וליתנו לכביסה ולחיטוי?
ת: נראה שזה חשש רחוק מאוד. אך יש לשאול רופא. אבל ודאי שחולה כזה אין לו לנשק.

[לשאלה זו השיב הגרי"ש אלישיב ע"פ מה שכתוב בס' ויעש אברהם לאדמו"ר מטשעכנוב עמ' רצז: ולא היה מניח לנשק בפה מטפחת הס"ת בהוצאה והכנסה, רק ליגע בה במטפחת ולנשק היד כדרך שעושים במזוזה. וביאר שם הטעם על פי הרמב"ם ה' רוצח ושמירת הנפש יב ד, שאסור לאדם לתת כסף בפיו שמא יש עליו רוק יבש של מוכי שחין או מצורעים. והוא הדין כאן. ולפי זה יש לעטוף את הס"ת בטלית, ולמסור את המעיל לכביסה ולחיטוי. קב וקו סג-סד. ופעם אחד שהבחין שהגרי"ש אלישיב אינו מנשק את הספר תורה ממש, רק מקרב את פיו כמעט עד הספר תורה, ומראה עצמו כמנשק את הספר תורה, אבל אינו נוגע בפיו בספר תורה ממש, שאל את הרב: האם יש טעם לשבח במנהג זה? והשיב: שמצינו לעניין מטבעות שאין להכניסן לפיו, מחשש שנדבקו בהן מחלות וכדומה משאר אנשים. שו"ע יו"ד קטז ה. והכי נמי לעניין נשיקה ממש, כיוון שבמקום זה כבר נשק אחד שייך חשש הנ"ל, וע"כ אינו מנשק בנגיעת הפה ממש. וישמע משה ב סח. ומצינו באחרונים שכתבו שאין צריך לחשוש לכך לעניין נשיקת ספר תורה, והגריש"א החמיר בזה, אולם לא מצינו שהשיב כן לרבים, ושמא לא החמיר בזה אלא לעצמו (שם הערה עו) – רשם מ"צ].

קריאת התורה בכלא

ש: תשעה אסירים שיש להם ספר תורה ויש ביכולתם לצרף עשירי למניין (כגון רב בית הסוהר) באחד מימות השבוע, האם מותר להם אז לקרוא את כל הפרשה עם שבעת הקרואים בברכותיה, מכיוון שאפשר לומר שבטל כאן הטעם ש'אין מוסיפים על השלשה משום בטול מלאכה' (כדברי המ"ב קלה ס"ק ב-ג)?
ת: הסברה נכונה, אבל הפוסקים לא חילקו.

[וראיתי אח"כ בס' וישמע משה (ח"ב עמ' סז) שנשאל הגרי"ש אלישיב: יש בית סוהר באמריקה שרק פעם בשבוע מקבלים ספר תורה לקרוא בפני האסירים לזמן מסויים, ואח"כ מחזירים את הספר תורה. ונפשם בשאלתם, האם מותרים לקרות בספר תורה ביום שמקבלים אותו כל פרשת השבוע, כיוון שביום השבת לא יוכלו לשמוע את הפרשה מתוך ספר תורה?
הג"ר אלישיב הבין שהשאלה היתה לעניין להוסיף על הקרואים, והשיב: התקנה היתה לקרות שלוש קרואים כמנהג שלנו, ולא יוסיפו על הקרואים, ואם יוסיפו על מניין הקרואים ויברכו יותר מג' עולים, זה יהיה ברכה לבטלה.
ונשאל עוד: האם מותר להם לקרות בג' קרואים כל סדר הפרשה, דהיינו שהעולה השלישי יסיים כל סדר הפרשה, או נימא דהיות ואין מוסיפים על מניין הקרואים משום טירחא דציבורא וביטול מלאכה, כמו כן אין להוסיף על הפסוקים שחייבים לקרות, שהרי גם בזה שייך טירחא דציבורא וביטול מלאכה?
והשיב: "דמותר להם לקרות כל הפרשה, דבבית הסוהר ליכא טעמא דביטול מלאכה, דהרי אין להם מלאכה במשך היום" – רשם מ"צ].

עלייה לתורה

ש: האם ביום השנה שלי, עליי להילחם כדי לקבל עלייה לתורה?
ת: אכן יש מנהג טוב כזה, אך אין לריב עבור זה, שזו עבירה גדולה.

[עיין שו"ת שאילת שלמה א עט אות 21. ונשאל הגר"ח קניבסקי: מי שמתפלל לפני העמוד שהוא בתוך שנה על פטירת אביו, ובא אחד וביקש להתפלל אשרי ובא לציון אחרי השמו"ע לעילוי נשמת סבא שלו, והראשון אומר שבעצם הוא מסכים ולא איכפת ליה, אך אינו יודע אם מותר לו לוותר מפני כבוד אביו, מה הדין? והשיב: חסד הוא ג"כ זכות לאביו. שו"ת מים חיים עמ' טו – רשם מ"צ].

עליית רב לתורה

ש: האם כאשר רב עולה לתורה יש לקרוא בשם רב או שאין גבהות לפני המקום?
ת: בתואר רב, כי זה רצון ד' שנכבד רבנים, ואדרבה בלי תואר רב יצא בזיון תלמיד חכם.

עליית אישה לתורה

ש: אם בבית הכנסת בו אני מתפלל, מעלים אישה לתורה, מה לעשות?
ת: לצאת (גיטין סא א).

גר צדק

ש: אני גר צדק ונבוך שידעו מזאת. אני יכול לעלות לתורה בשם אבי היהודי ולא בן אברהם אבינו?
ת: כן (שו"ת אגרות משה יו"ד א קסא, דלא כשו"ת מנחת יצחק א קלו. ד מט).

לימוד תורה בין עליות

ש: האם מותר בשעת קריאת התורה ללמוד תורה בשקט בין עלייה לעלייה?
ת: כן.

[להגרח"פ שיינברג היה סדר לימוד מיוחד בשעת קריאת התורה בין גברא לגברא, שבו היה לומד בספר ערוך השולחן ומדי שנה היה מסיים כמה חלקים בסדר זה. חוברת 'אוהב ימים' 10 – רשם מ"צ].

קריאת התורה

ש: בזמן קריאת התורה, הייתי באמצע שמונה עשרה. האם עליי להשלים?
ת: לא. הקריאה היא חובת הציבור (ביאור הלכה קכד. שו"ת אגרות משה או"ח ד כג. שו"ת יביע אומר ד יו"ד לא. מעשה איש ג קכא-קכב).

[דלא כרבי חיים מבריסק הסובר שקריאת התורה היא חובת היחיד (עיין נפש הרב קל. דברי הרב קנא-קנב. ליקוטי הגר"ח כה-כו).
ונשאל בשו"ת דברי חכמים (עמ' מה): העומד באמצע תפילתו, והציבור אוחזים בקריאת התורה, האם ראוי להפסיק בכדי לשמוע קריאת התורה? ומביא מהגרח"פ שיינברג, הגרי"ש אלישיב והגר"י קמנצקי שאין להפסיק התפלה לשמיעת קריאת התורה – רשם מ"צ].

מקום לא נכון בקריאה

ש: הראה בעל הקריאה לעולה מקום לא נכון, האם עליו לברך שוב?
ת: לספרדים לא. שו"ע או"ח קמ ג. וגם לאשכנזים לא, אם ידע מה יש לקרוא אך לא התבונן מה בעל הקריאה מראה לו. פס"ת שם.