גניבה ממלון

ש: ומה עם סבון קטן ושמפו.
ת: זה ניתן לכם.

גניבה ממלון

ש: מותר לקחת מבתי מלון מגבות כי כך כולם עושים?
ת: חלילה. ומה שכולם עושים, אין זה מותר.

הורדת תוכנות

ש: האם מותר להוריד למחשב תוכנות של גוי?
ת: לא. גם לגוי יש זכויות יוצרים, ויש גם הסכמים בינלאומיים.

תוכנות לא חוקיות

ש: במקום עבודתי אני משתמש בתוכנה מועתקת לא חוקית, ואף נדרש לשקר לחברה המספקת. מה לעשות?
ת: לבקש לעבוד רק עם תוכנות כשרות, ואם אי אפשר, לעזוב, כי אסור לעשות עבירה כדי לא להפסיד כסף. שו"ע או"ח תרנו.

מחיר כוזב

ש: אני מוכרת בחנות. האם מותר לי לרשום מחיר כגון 5.99 במקום 6.00? האם אין בזה גזל?
ת: מותר. כי הקונה יודע שישלם 6.00. מלבד זאת, מותר לו לדרוש החזר של 1 אג'.

[עיין רא"ש סוף פסחים מ בעניין חמישים יום לספירת העומר וארבעים יכנו במלקות, שדרך הכתוב כשמגיע המניין לסכום עשיריות פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד, כלומר אע"פ שאין מונין אלא מ"ט יום ואין לוקים אלא ל"ט. וכדאי להוסיף שפעם האדמו"ר מאוסטרובצה נפגש עם הג"ר רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי ושוחחו בעומקה של הלכה, וכשהגרח"ע התפעל מאוד מדבריו של האדמו"ר מאוסטרובצה, הכריז: הנכם גברא רבה! השיב לו האדמו"ר: לא בזה נקראים גברא רבה! והסביר את דברי הגמרא במכות כב ב, המסיקה מדברי חכמים שדרשו כי מלקות הינם ל"ט ולא ארבעים, שטיפשים הם האנשים הקמים מפני ספר תורה ולא קמים מפני תלמידי חכמים, דאילו בתורה נאמר: "ארבעים יכנו", ובאו חז"ל ואמרו שארבעים אלו אינם אלא שלושים ותשע מלקות ופחתו מכה אחת, הרי שכוחם גדול מאוד. שאל האדמו"ר מדוע הרחיקה התורה לפרשתנו מספר דברים ולא הסתפקה בפרשת אמור שבספר ויקרא, שם נאמר בפרשת ספירת העומר "תספרו חמישים יום", וחז"ל דרשו שזה אינו אלא ארבעים ותשע ימים, הרי שגם כאן הפחיתו יום אחד? מכאן, אמר האדמו"ר להגרח"ע, למדנו שגדלות חכמים אינה בהפחתה של יום אחד מספירת העומר, אלא דווקא ממה שהפחיתו מכה אחת מעונשו של הרשע אפילו שחטא, וזו מעלתם. אם כך גברא רבה הינו מי שמקל בצערו של חברו ולא רק עוסק בחידושה של תורה (עיטורי תורה – ויקרא כג טז) – רשם מ"צ].

קנייה מגוי שגזל

ש: האם מותר לרכוש בושם שנגנב מגוי על-ידי גוי?
ת: לא. "לפני עוור" (עבודה זרה ו ב. ספר החינוך רלג. מנחת חינוך שם).

קזינו

ש: יש צד גזל?
ת: ודאי, המשלם, לו ידע מראש שיפסיד, לא היה נכנס לזה, לכן אין התשלום בהסכמה גמורה, מה שנקרא שאין גמירות דעת (שו"ת אגרות משה או"ח ד לה).

קזינו

ש: האם מותר להמר בקזינו?
ת: כל ההימורים אסורים, הן בגלל צד של גזל הן בגלל שזה עיסוק בזוי.

הטענת סלולרי

ש: האם מותר להטעין טלפון סלולרי בתוך שקע במקום ציבורי?
ת: כן. זה סכום אפסי ויש מחילה.

צריבת דיסקים

ש: האם מותר לצרוב דיסקים?
ת: ודאי אסור. זכויות יוצרים. הרי היצרן השקיע (שו"ת שאילת שלמה ג תסג. וכן פסק הגרי"ש אלישיב. שים שלום עמ' כג מודפס בסוף משפט כהלכה)!

גניבה של ילד

ש: גיליתי שהילד שלי גנב מארנקי והוא הודה. מה לעשות?
ת: א. לתת לו דמי כיס סדירים. ב. להסתיר את כל הארנקים בבית. ג. לספר לו סיפורי יושר. ד. לשדר לו שהוא ילד ישר, שזו מעידה חד פעמית: "לא מתאים לך, כי אתה ישר".

יחד

ש: האם בבייביסיטר, מותר לי לאכול ארוחת ערב יחד עם הילדים או שזה גזל?
ת: מותר, מן הסתם הם מרשים. אך בוודאי כדאי לשאול.

גזל גוי

ש: מותר לגנוב מערבים? למה?
ת: איסור תורה של גזל. ועוד יותר חמור, כי יש חילול השם (ע' באר הגולה חושן משפט שמח א).

לובי

ש: האם זה גזל לשבת 5 שעות בלובי של בית מלון בלי תשלום?
ת: זה גזל, אפילו דקה אחת.

סעודת גזל

ש: האם להגיע לסעודת מצווה משפחתית לרגל הצלחתם לרמות את המדינה בהעלמת מס של מיליונים?
ת: חלילה. זו לא סעודת מצווה, אלא סעודת עבירה, סעודת חילול השם (ע' שו"ת מנחת יצחק י נח על הגדרת סעודת מצוה – רשם מ"צ).

דיווח כוזב

ש: האם מותר לזקן שאני מטפל בו לדווח על יותר שעות ממה שאני מקדיש לו כדי שאקבל יותר כסף?
ת: בוודאי לא. זה דיווח שקר וגם גזל.

צילום בלי רשות

ש: האם מותר לצלם אדם בלי רשותו?
ת: זו מחלוקת בין הפוסקים. הגרי"ח זוננפלד נשאל אם מותר לצלם בר ישראל נגד רצונו, דכיוון שאינו מזיקו ואינו מחסרו כלום, אולי אינו יכול למחות בידו ואפילו לכתחילה, והגם דנזכר על פי קבלה דשורה רוח טומאה (פ"ת יו"ד קמא ו), היינו על התמונה המצוירת, ואולי אין זה מזיק כלל לבעל הפרצוף שצולם, דאפשר לומר דאסור, דשייך בזה כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו. והוא השיב: "אין זה בפרתו של חברו, כי אם על ידי מעשה עצמו, ואם יציירו מדעתו, וכי יוכל לאסור? אין אדם אוסר דבר שאינו ברשותו, על חברו" (שו"ת שלמת חיים ב יט). על פי זה פסק שו"ת בצל חכמה: "מדינא קשה למחות במי שמצלם בר ישראל נגד רצונו" (ד פה).
אבל הג"ר מנשה הקטן כתב שהרי יש פוסקים שאוסרים לצלם, ואף על פי שהרוב מתירים, מי שמחמיר יוכל למחות, ואפילו מי שלא מקפיד, עליו נאמר: החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, פטור, ואחרים שחיבלו בו חייבים.
וכן הוא סובר שיש בזה משום גזל, כי יכול למכור את רשות הצילום למי שירצה, נמצא שמזיקו ממון. אמנם בראייה אין גזל, אבל לצלם אסור בלי רשותו (שו"ת משנה הלכות ז, קיז).
ויש לדון בדבריו, שהרי אינו גוזלו דבר, אלא רק מפסידו רווח, וזה גרמא, כדין מבטל כיסו של חברו, שפטור. אלא אם נדון מדין זכויות יוצרים. אך יש לומר שבמה שתיקנו תיקנו, ובמה שלא תיקנו לא תיקנו, ותיקנו רק במקרה שהשקיע בזה כסף, אך כאן המצולם לא השקיע דבר. לכן זה דין גרמא, אך גם גרמא אסור לכתחילה.
בסיכום: יש אוסרים משום גזל ומשום הדעה שאסור לצלם, ויש אומרים שאי אפשר למחות. לכן, יש להימנע מזה, ובוודאי אין זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך". הרי אסור להזיק לזולת ולהזיק לו. אם אני מצלם אדם בעל כורחו, ודאי אני עובר על איסור תורה של "ואהבת לרעך כמוך".

[יש תמונה מפורסמת של מרן הרב קוק בכורסה, שצולמה שלא בידיעתו בזמן שהותו בלונדון בימי מלחמת העולם הראשונה כשחיכה להשתתף בברית מילה. אח"כ הצלם בא אל מרן הרב, הגיש לו את התמונה ואמר: אמנם העזתי וצילמתי את כת"ר שלא ברשותו, אולם עכשיו משאלה בפי, שיואיל נא בטובו לעשות לי טובה, להרשות לי לעשות צילומים לשם פרסום, והפצתה תשמש לי מקור לפרנסה. מרן הרב ענה לו בחיוך על שפתיו: הלא מקרא מלא הוא [שמות כא טז]: "וגונב נפש ומכרו"!... (מרן הרב קוק זצ"ל מהרב ז.א. רבינר קי-קיא).
וסיפר הגר"ש גורן על מעשה עם מרן הרב קוק כששהו יחד בנופש בהר כרמל: "פעם אחת, בעודנו יושבים ביער ומשוחחים, ניגש אלינו תייר יהודי מבלגיה עם מצלמה ביד, וביקש מהרב קוק רשות לצלם אותו. גם את הבקשה הזו ניצל הרב ללימוד תורה והלכה. הוא פנה אליי ושאל אותי: 'מה אתה אומר? האם יש לי רשות לסרב להצטלם? וכי מה הוא לוקח ממני? הוא משתמש בצל שלי, ומי אומר שהצל של האדם שייך לו? האם יש לאדם בעלות על הצל שלו'? התחלנו לדון בנושא הצל. יש סוגיה במסכת פסחים (כו, א) על רבן יוחנן בן זכאי היושב ודורש בצלו של היכל, והשאלה היא – אם ההיכל אסור בהנאה, האם צל ההיכל מותר? גם במסכת עבודה זרה (מח, ב) קיים דיון בנושא הצל לעניין אשרה – אם הצל של אשרה אסור או מותר.
כך דנו בנושא, ואז אמר לי הרב: 'בוא ואספר לך סיפור על הנושא'. הרב קוק, מתוקף תפקידו, היה מקבל קטעי עיתונות מכל העולם, הקשורים לענייני דת חשובים. הוא סיפר שפעם אחת קיבל מהודו קטע עיתונות על משפט מעניין שהתרחש שם.
על מה היה המשפט? שני הודים הלכו בדרך ביום קיץ חם מאוד. לאחר מהם היה חמור ולשני לא. בשלב מסוים החליטו לעצור בדרך כדי שהחמור ינוח, וגם הם יאכלו וינוחו. כאשר התיישבו לצד הדרך, גם החמור כרע תחתיו ונח. כשהחמור כרע, הוא הצל על צד אחד בלבד. הלך האיש ההודי, שלא היה בעל החמור, ושכב בצלו של החמור. בא אליו בעל החמור ואמר לו: 'תסלח לי, החמור שלי ולכן גם הצל שלי. אני מבקש שתעזוב את הצל. אני רוצה לשכב בו'. ענה לו האיש השני: 'נכון, החמור שלך, אבל הצל של החמור אינו שייך לחמור, ולבעל החמור אין בעלות על הצל'. התחילו שניהם לריב עד כדי מכות, והדבר הגיע לבית המשפט ההודי, בדרגה הראשונה, השנייה והשלישית. הגיעו עד לערעורים, ולא יכלו להחליט אם החמור הוא בעל הצל, ואם הצל של החמור שייך לבעל החמור או לא. עד כדי כך היתה הבעיה מסובכת, עד שהגיעה לערעור לאנגליה, למועצת המלכה (הודו היתה בשלטון האימפריה הבריטית), וגם הם לא ידעו להחליט.
הרב קוק החליט שאין לו בעלות על הצל שלו, ולכן אין לו זכות לסרב להצטלם, מכיוון שהאיש שמצלם משתמש רק בצל של האדם" (הרב שלמה גורן בעוז ותעצומות עמ' 77-76).
ואמר הסטייפלר: "יש אנשים שנכנסים לבקש ברכה ובשעה שאני קורא את הפתק מוציאים מצלמה ומצלמים אותי – זה ממש גזילה" [כנראה הכוונה שזה דומה לגזילה שעושה סחורה בשל חברו בלי רשותו] (הליכות והנהגות ממרן בעל הקהילות יעקב עמ' נז).
פעם אחת הגיע להגר"מ פיינשטיין יהודי אחד שרצה לדעת אם רשאי למכור תמונת פרצוף של הגרמ"פ. וענה לו שאין בידו לאסור כי אין דמות פרצופו של אדם שייכת לעצמו אלא מתנה מאת הקב"ה ולכן אין בידו למנוע ממנו דבר זה, ולסוף שאל בדרך צחוק: "אבל מי ירצה לקנות תמונה זו?!" (רשומי אהרן ח"ב עמ' ג) – רשם מ"צ].

גזל גוי

ש: האם מותר לגזול מגוי?
ת: חלילה. ומלבד עניין גזל יש עוון חילול השם. וגם על פי סודות התורה, מאוד ניזק. האר"י ז"ל. ועיין כף החיים קנו יב.

עלונים

ש: בבית הכנסת שלנו עלוני השבת מבוקשים מאוד, האם בפעמים שהגעתי מוקדם אני יכול לקחת מספר עותקים למשפחתי, או שזה נחשב גזל ברמה מסוימת?
ת: רק אם יישאר לאחרונים, כי אין לזכות על חשבון הפסד חברים.

בושם בחנות

ש: האם מותר לי לנסות בושם בחנות כאשר איני מתכוונת לקנותו?
ת: אסור. זה לא רק הונאה אלא גזל.

גניבה מבית חולים

ש: אימי אחות בבית חולים, גונבת משם ציוד ומביאה לנו. מה לעשות?
ת: לסרב לקבל. לומר לה בדרך יראה וכבוד שאסור לה לקחת. אם לא מועיל, לדווח לבית החולים. חייבים להציל מהגונבים אותו.

[וכן פסק הגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' רחצ – רשם מ"צ].

לקיחת שקית בטעות

ש: לקחתי בטעות שקית קניות של מישהו אחר בשוק. נתתי לבעל החנות. מה עוד עלי לעשות?
ת: זה קורה, לצערנו,את לא הראשונה שזה קרה לה. משום שאין לנו פתרון, צריכים לעשות מה שקוראים "משערים". צריך לשער כלפי מעלה את העלות של מה שהיה בשקית ולתת לצדקה שכל עם ישראל נהנה ממנה.כלומר, לא לתת לאיזו ישיבה ספציפית אלא לדבר שכולם נהנים ממנו, לדוגמה: צה"ל או בית חולים גדול בעיר. פעם היו נותנים את הצדקה למימון תחזוקת בורות שתייה לעולי רגלים.

צילום מספר

ש: מותר לצלם כמה דפים מספר לצורך לימוד בכיתה?
ת: כן. א. כיוון שזו העתקה מספר ולצורך אישי – מותר על פי חוק. ב. כיוון שממילא לא יקנה, מותר על פי הלכה.

שקיות מסופרמרקט

ש: האם מותר לי לקחת שקיות מחנות סופרמרקט לשימושי האישי אחר ביצוע הקנייה?
ת: ודאי לא.

[וכן שמענו בשם הג"ר דב ליאור שהרי לא לזה הן מיועדות. והרב השווה את המעשה של לקיחת שקיות מהסופר ללקיחת אוכל מחדרי אוכל בבתי מלון, שבהם מופיעים שלטים האוסרים על הוצאת מצרכי מזון לחדרים – רשם מ"צ].

המכונה הוציאה שתי פחיות

ש: קניתי פחית קולה ממכונה והיא הוציאה שתי פחיות. מה לעשות?
ת: אין דרך להחזיר את הפחית למכונה. לכן, לכאורה, היה ראוי שתתחיל לחפש, לטלפן, להתקשר וכו' כדי למצוא את הבעלים ולהשיב להם. אלא, כשמחזירים אבידה מותר לדרוש תשלום על ההוצאות שנדרשו לצורך ההחזרה, כגון טלפונים וזמן.ומכיוון שפחית עולה כחמישה שקלים, וכל הטרחה להחזיר לבעלים עולה כעשרים שקלים, יוצא שכבר אין מה להשיב. לכן, אפילו שהפחית שייכת לבעל המכונה, אתה יכול לקחת אותה, כי הטרחה להשיב עולה יותר מהפחית.