ברכת כוהנים בקברי צדיקים

ש: אם כוהן יעלה ראשון בקריאת התורה בקברי צדיקים יש לענות אמן?
ת: כן, כנ"ל.

[אמנם נשאל בשו"ת אבני ישפה (ח, קלח אות ג), האם יענה אמן על ברכת כוהנים בקברי צדיקים כמו בקבר רשב"י? והשיב: כיוון שהכוהן מברך ברכת כוהנים במקום שאסור לו להיות, שהרי המקום בחזקת טומאת מת, נראה שיש כאן מצווה הבאה בעבירה, שהרי כדי שהוא יוכל לברך ברכת כוהנים במקום הזה, הוא צריך לעבור עבירה שהרי בלי זה לא יברך במניין זה. כיוון שדעה זו, שמותר להטמא לצדיקים, היא דעה שהודחה לגמרי מן הפוסקים, כיוון שמוכח בחז"ל שהדבר אסור (עיין שם אות ב), ממילא אין לענות אמן על ברכת הכוהנים במקום של קברי צדיקים. אבל כתב, שמסתבר שלעניין לעלות לתורה אין איסור מצד שהוא קברי צדיקים, שהרי מותר לכל אדם לעלות לתורה במקום הזה, ואין שאלה רק מצד שאסור לו להיות כאן כיוון שהוא כוהן, אבל אין לו איסור מיוחד לעלות לתורה, כי גם ישראל מותר לו לעלות לתורה. לכן מותר לענות אמן על הכוהן שעולה לתורה במניין שמתקיים בקברי צדיקים.
כן השיב הגרי"ש אלישיב, שאין לענות אמן על ברכת כוהנים בקבר הרשב"י, כיוון שזו ברכה לבטלה, שהרי עוברים אז על איסור (וישמע משה עמ' שכב).
מעניין לעניין באותו עניין: בשו"ת שבט הקהתי (ג, סה) נשאל על הכוהנים כשהם אצל הקבר של רשב"י במירון ועומדים שם על המרפסת מבחוץ ואינם נכנסים לפנים משום קדושת כוהנים, האם הם יכולים לישא כפיהם כשעומדים בחוץ והעם עומדים בפנים ושמעים ברכתם? והשיב: קיי"ל (שו"ע או"ח קכח, כד) עם שאחורי כוהנים אינם בכלל ברכה, אבל מלפניהם ובצידיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת. עיי"ש ב"ח ובמג"א, דמשמע מדבריהם, דזה דווקא כשהם אנוסים ואינם יכולים להתברך פנים כנגד פנים, דבלא"ה בעינן שיהא פנים כנגד פנים בלי הפסק, עיי"ש.
וע"כ בנידון דידן, דהכוהנים אינם יכולים ליכנס לפנים והעם ג"כ אין יכולים לצאת לחוץ, דהא הם באמצע תפילתם שמתפללים מבפנים, שפיר יכולים הכוהנים לברכם כשעומדים מבחוץ ואפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת, ובתנאי שיש שם עשרה אנשים בחוץ, דאין נ"כ בפחות מעשרה. ברם, כיוון דיש שם דלת ליכנס להציון, וגם יש שם חלונות, יעמדו הכוהנים נגד הדלת והחלונות הפתוחים, והעם ג"כ יעמדו שם כמה דאפשר, ואז שפיר הווי פנים כנגד פנים וכשרואים אלו את אלו אז אין צריך מדינא שיהא עשרה. עיין סי' נה סעי' יד ובמ"ב שם, ואם א"א לעמוד נגד הדלת והחלון שפיר יכולים לברך אע"פ דיש מחיצה המפסקת כיוון שהם אנוסים ובתנאי דיש בחוץ עשרה אנשים, דאין נשיאת כפיים בפחות מעשרה וכוהנים מן המנין, כדאמרינן (ברס"י קכח) – רשם מ"צ].

ברכת כוהנים בקברי צדיקים

ש: האם יענה אדם אמן על ברכת כוהנים בקברי צדיקים, כגון מערת המכפלה או קבר רחל? האם לסמוך על הפוסקים המתירים או שאסור משום שהיא מצווה הבאה בעבירה?
ת: כן, כי יש להם על מי לסמוך להיכנס. אמנם כשיש מחלוקת אם יש לברך או לא, מי שמברך ע"פ המתירים לא עושה עבירה, אבל אלה שפוסקים שלא יברך לא יענו אמן, כי הוא אמן לבטלה. אבל כאן זאת לא מחלוקת אם כן לברך או לא לברך, אלא מחלוקת אם להיכנס לקברי צדיקים או לא, אבל אחרי שנכנסו יש להם לברך ברכת כוהנים, ולכן יש לענות אמן.

[כתב לי הגר"א נבנצל: "יענה". ועיין מה שכתבתי באריכות בס' קום התהלך בארץ ס' נ בעניין כניסת כוהנים בקברי צדיקים – רשם מ"צ].

אקדח לכוהן

ש: האם מותר לכוהן לעלות לברכת כוהנים עם אקדח מוסתר ע"י חולצה?
ת: כן. בבית כנסת יש לכסות נשק, אא"כ חיוני שיהיה גלוי. אין חומרה נוספת בברכת כוהנים. אמנם כוהן שהרג את הנפש אינו עולה לדוכן אבל כאן לא הרג. וגם חייל כוהן שהרג עולה לדוכן. שו"ת יחוה דעת (ב יד. שו"ת שאילת שלמה ג סא. דלא כהגרי"ד סולוביצ'יק – נפש הרב קלב).

כוהנים בבית אבל

ש: האם יש ברכת כוהנים בבית אבל?
ת: יש מנהגים שונים. יעשו כמנהג אבותיהם. אם אין מנהג יש לעשות ברכת כוהנים שהיא מצווה חשובה (פני ברוך י כה-כז).

נעלי כוהנים

ש: האם עדיף לכוהנים לחלוץ נעליהם סמוך לארון הקודש או מחוץ לבית הכנסת?
ת: יש לחלוץ בחוץ, כי אין זה כבוד בית הכנסת לשים בו נעליים מגולות.

כוהן נכה

ש: האם מותר לו לברך ממקומו?
ת: כן. אך עדיף שיהיה קדימה בגלל המתברכים שנמצאים מאחריו. עיין שם נח.

כוהן נכה

ש: האם כוהן נכה יכול לוותר על חליצת נעליים?
ת: כן. אך לא יעמוד על הבימה עם כולם. פסקי תשובות קכח טו.

חליצת נעליים לנשיאת כפיים

ש: ראיתי שיש מסבירים שאין עצם החליצה מצווה, אלא שיש דין שאסור לישא את כפיו עם נעליים ומשום הכי יש לחלוץ נעליו כמו שראוי לחלוץ. כך גם ביום כיפור, אין עצם החליצה מצווה, ואע"ג שביום כיפור ישנה מצווה ללכת יחף, חולצים קצת לפני הזמן ואז עדיין אין מצווה.
ת: הם צודקים במה שאמרו שאין כאן מצוות עשה לחלוץ נעליו אלא איסור לישא כפיו עם נעליים בלבד, אך נוהגים ללכת ע"פ מרן הרב קוק כיוון שזה מנהג.

[בפניני רבינו צבי פסח (עמ' קלג-קלד) השיג הגרצ"פ פראנק על דינו של מרן הרב קוק לחלוץ בתשעה באב נעל ימין תחילה, שכן בתשעה באב חליצת הנעליים היא מצווה ומצווה יש לעשות בימין, אולם לדעת הג"ר פראנק חליצת נעליים משום אבל החורבן אינה כיבוד לימין. וכן בס' דעת נוטה בשם הג"ר חיים קניבסקי עמ' סח שחליצת הנעליים אינה מצווה, אלא 'היכי תמצי' שלא לעבור איסור. וכ"כ בשו"ת שבט קהתי (ו, ו) ובשו"ת קול מנחם – אוהל ברכה מהאדמו"ר מקאליב (או"ח א ג. ג ה-ו) – רשם מ"צ].

חליצת נעליים לנשיאת כפיים

ש: האם הרב נוהג כמרן הרב קוק לחלוץ קודם את נעל ימין לברכת כוהנים?
ת: כן.

[חידש מרן הרב קוק שבחליצת נעליים לנשיאת כפים וביום כיפור חולצים את של ימין תחילה, כיוון שיש יתרון קדושה בחליצת הנעליים (הוא הדין לכניסה להר הבית לכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו). על כן הוא כבוד ופאר לרגל הנחלצת ראשונה שהרי היא מוקדמת לקדושה, וודאי צד ימין קודם. אך אין לעשות כן בתשעה באב ובאבלות, אעפ"י שיש בזה מצוה, כיון שזה משום צער ואבל – אין זה כבוד. (המנהג הזה מוזכר באגרות הראיה ח"ב עמ' עה, במועדי הראי"ה עמ' תקמו, בלוח ארץ ישראל של הגרי"מ טוקצ'ינסקי יום א' של ראש השנה ומוסבר בשו"ת אורח משפט או"ח ס' כח). הערה זו של מרן הרב קוק היתה חביבה על הג"ר שלמה זלמן אוירבך והיה מזכיר רבות הערה זו בפרט, ועיקר דין קדימת ימין ושמאל בנעילת וקשירת מנעלים בכלל, כדוגמא לליווי דיני ומצוות התורה את האדם על כל צעד ושעל בחייו, כקטן כגדול (הליכות שלמה – יו"כ עמ' עה הערה 17) – רשם מ"צ].

כוונה על איש מסוים בברכת כוהנים

ש: האם בתור כוהן מותר לי לכוון בשעת ברכת כוהנים למישהו מסוים בקהל?
ת: ברכת כוהנים היא לכל הקהל, כולל אותו אדם. אחרי התפילה אפשר לברכו באופן אישי.

צילום ברכת כוהנים

ש: האם מותר לצלם ברכת כוהנים או שאסור כמו שאסור להסתכל?
ת: בגלל כיסוי טלית מותר להסתכל, רק נהגו שלא, שו"ע או"ח קכח מ"ב ס"ק כט, ולא חייבים להוסיף על המנהג, לכן מותר.

כוהן עיוור

ש: האם כוהן עיוור עולה לדוכן?
ת: כן, בימינו שמכסים את הפנים. שו"ע או"ח קכח לא.

כוהן שהרג בתאונה

ש: ומה אם הרג נכרי?
ת: אותו דין. נפש כל ברייה חשובה. שם עד.

כוהן שהרג בתאונה

ש: כיוון שכוהן שהרג את הנפש לא עולה לנשיאת כפיים, מה דינו אם הרג בתאונת דרכים, הרי זה שוגג?
ת: גם שוגג לא עולה, כי זו הזנחה פושעת. שו"ע או"ח קכח לה. קל וחומר אם לא ציית לתמרורים, אין זה שוגג, אלא שוגג הקרוב למזיד. אבל אם נהג כשורה, ופתאום מישהו התפרץ, אז זה אונס, ועולה. פסקי תשובות קכח עג.

כוהן שהרג במלחמה

ש: האם כוהן שהרג במלחמה יכול לעלות לדוכן?
ת: כן. שו"ת יחוה דעת (ב יד. שו"ת שאילת שלמה ג סא).

[דלא כהגרי"ד סולוביצ'יק – נפש הרב קלב ע"פ מה שאמר ד' לדוד: "דם לרוב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי". דברי הימים א כב ח. אמנם עיין הסבר הדברים בנסיכי אדם עמ' 270-257 - רשם מ"צ].

נשיאת כפיים ביום צום במנחה גדולה

ש: האם נושאים כפיים ביום צום במנחה גדולה?
ת: כך אומרים בשם החזון איש, וכך נהגו למעשה בבית מדרשו בבני ברק (קהלות יעקב ברכות כט. מעשה איש ב צח), וכן נוהגים אחריו בעוד מקומות (מועדים וזמנים ז רמח). אבל באופן פשוט נושאים כפיים רק במנחה קטנה (שו"ת שבט הלוי ח כג. הליכות שלמה פ"י הערה כא), ויש אומרים רק אחרי פלג המנחה (לוח א"י). עיין פסקי תשובות קכט (אות א).

לוי תלמיד חכם בנטילת ידי הכוהנים

ש: בישיבה יש ר"מ שהוא לוי ותלמיד שהוא כוהן. התלמיד לא רוצה שהר"מ יטול את ידיו. האם על הר"מ ליטול את ידיו?
ת: כן, עליו ליטול, כיוון שהמקור למניעה הינו מהזוהר ולא מהגמרא. כך כתבו המ"ב (קכח ס"ק כב) והפסקי תשובות (שם אות כה). בשולחן ערוך הרב מובא (ס' יא) שלוי יכול למחול על כבודו, ליטול את ידי הכוהנים ובכך להוסיף קדושה על קדושת הכוהנים, ואין זה זלזול, אדרבה, זהו כבודו. מובא במרדכי (גיטין ס' תסא עמ' ט) מעשה דומה לזה, על כוהן שיצק מים על ידיו של ר"ת, והקשה לו תלמיד: "הא שנינו בירושלמי שהמשתמש בכהונה מעל". השיב לו ר"ת שאין קדושה בזמן הזה, כיוון שאין לכוהנים בגדי כהונה. הקשה התלמיד: "א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו", שתק ר"ת. תירץ הט"ז (או"ח קכח ס"ק לט), שמותר לכוהן למחול על כבודו בדבר שאינו מפורש בתורה, אם זה להנאתו ולכבודו, וכאן ודאי היתה לו הנאה וכבוד לשרת את ר"ת. ר"ת שתק משום שלא רצה ליטול שם תלמיד חכם (על ידי כך שהכוהן ויתר על כבודו עבורו).

[כתב המג"א (קכח ס"ק ז) בשם שו"ת מהר"י הלוי (בס' לט-מא): "לוי ת"ח לא יטול ידי כוהנים, שיש בזה בזיון". וכן פסקו הפרי חדש (מוזכר בבה"ט), מחצית השקל (ס"ק ז), פרי מגדים (א"א ס"ק ז), בן איש חי (פ' תצוה ס"ק ז) וכף החיים (ס"ק מא).
אמנם כתב המשנה ברורה (קכח, ס"ק כב): "ואף שהלוי ת"ח והכוהן ע"ה יש להחמיר, וכ"ש אם יש כוהן אחד ת"ח דמציל את כולם ומחוייב ליצוק אף על ע"ה. כ"כ א"ר. וכתב המגן גבורים דכן עיקר עי"ש טעמו".
וכ"כ הג"ר משנה קליין בשו"ת משנה הלכות (ה, לב) משום שני טעמים:
א. בזה"ז אין לנו דין ת"ח לעניין זה.
ב. כמעט אין כוהן עם הארץ ממש, שהרי כל הכוהנים שלנו יודעים להתפלל.
עוד מצאתי באותו עניין בשו"ת משנת יוסף (ה, כח), ששם נשאל בדבר רב שהוא לוי, האם ילך ליטול את ידי הכוהנים למרות שהוא מטריח את הקהל לעמוד לפניו. עונה הג"ר יוסף ליברמן שלגרי"ז הלוי סולוביצ'יק היה במקום התפילה כיור בתוך ארגז עץ, ולפני ברכת כוהנים ניגש לשם הכוהן והרב היה נוטל את ידיו. אמנם בס' אמרי שפר של הרב יצחק דדון (עמ' רצט), מובא שכששמע הג"ר אברהם שפירא, שהיה כוהן והתפלל במנין הגרי"ז במשך עשר שנים (עיין עוד שם עמ' כד, רמז), את דברי שו"ת משנת יוסף, אמר: "מה זאת אומרת? הוא הלך לכיור ליטול לי את הידיים. אמנם הכיור לא היה רחוק, הכל היה באותו חדר, אך הוא הלך ונטל לכוהנים!". כמו כן מובא שם ובס' ראש דברך (עמ' שפא), על הגאון רבי דב הכוהן, אחי מרן הראי"ה קוק, שהיה משתתף במניינו של הגרי"ז, ופעם שאל אותו: "איך הרב יוצק מים על ידי"? (כוונתו היתה שיש בזה פחיתות כבוד לתורה). הגרי"ז השיב בדרכו: "אני מקיים את דין השולחן ערוך, ואתה רק ה'היכי תמצי'...".
בס' אביהם של ישראל (דברים עמ' 16-15), סיפר הג"ר מרדכי אליהו על נשיא המדינה לשעבר חיים הרצוג, שהיה יהודי ירא שמים ונהג להניח תפילין מדי יום למרות שהלך גלוי ראש. יום אחד בא, ושאל כיצד הוא ייטול ידיים לכוהנים העולים לדוכן, הרי אין זה מכבודו כנשיא ליטול ידיים לכוהן שיכול להיות אדם פשוט. הנשיא הרצוג היה לוי. אמר לו הגר"מ אליהו, שינהג כמו שאביו הרב הראשי לישראל, הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג, נהג, שבוודאי הוא עצמו כבר התחבט בעניין ולבסוף עשה מה שעשה, ואין חכם כבעל ניסיון. הלך הנשיא ושאל את אמו כיצד נהג אביו, והיא אמרה לו, שכשהוא התפלל במניין בביתו הוא נהג ליטול ידיים לכוהנים, אך כשהתפלל בבית כנסת 'ישורון' לא נהג כן מפאת כבוד התורה. ואמר הג"ר אליהו לנשיא שינהג כמו שעשה אביו, והוסיף ואמר לו שכבוד הרב הראשי, כבוד התורה, חשוב מכבוד הנשיא. ואם אביו עשה כך – גם הוא יכול ללכת בדרכו, וסיים הרב ואמר: וייאמר לשבחו, שהתנהג כמו שאמרנו לו – רשם מ"צ].

טלית לכוהן

ש: האם ראוי לכוהן רווק שאינו מתעטף בטלית שתהיה לו טלית עבור ברכת כוהנים?
ת: כן. לא להטריח אנשים (עיין פסקי תשובות קכח אות נג).

טלית לכוהן

ש: מי שמשאיל טלית שלו לכוהן עבור ברכת כוהנים, האם זה היסח דעת ועליו לברך שוב?
ת: לא (שו"ע או"ח ח יד. ט"ז ס"ק יב. מג"א ס"ק יח).

ברכת כוהנים לכוהן שאין לו רגליים והולך ברגליים שעשו לו

ש: כוהן בעל רגליים תותבות ואינו ניכר אלא אם מסיר את נעליו אף שילך בגרביים, האם מותר לעלות לדוכן לשאת כפיו? להסיר נעליים?
ת: הרב מאיר כהנא שאל שאלה זו להגר"מ פיינשטיין, והשיב שיש מקום להתיר, בין אם מסיר נעליו בין אם אינו יכול להסירן, שהרי כשלא יעלה כלל יהיה יותר חשש לעז מחשש שתיפסק רצועה. שו"ת אגרות משה (או"ח ב לב. ועיין פסקי תשובות קכח סו).

[ויש עוד תשובה בשו"ת אגרות משה או"ח ד לו להרב כהנא בעניין חגיגת בת מצווה בבית הכנסת. שתי התשובה נכתבו באותו יום – ב' בסיון תשי"ט - כשהרב כהנא היה רב בניו יורק – רשם מ"צ].

נשיאת כפיים בלי טלית

ש: כוהן שלא יכול להשיג טלית, רשאי לישא כפיים כך?
ת: כן. אין זה אלא מנהג כדי שהציבור לא יסתכל ולא יסיח דעתו. רמ"א או"ח קכח כג. ולא עילה לביטול המצווה. ואין להשתמש במגבת, כי זה מושך תשומת לב.

[דלא כשו"ת תשובות והנהגות ב קז והגר"ח קניבסקי. עיין גם אני אודך – ברכת כוהנים לג – רשם מ"צ].

יישר כוח אחרי ברכת כוהנים

ש: למה לא לומר תודה מתוך נימוס?
ת: אכן יש כזה מנהג קדמון, אך יש ששוללים תשובת ברוכים תהיו מצד הכוהנים משום בל תוסיף. פסקי תשובות קכח מח.

יישר כוח אחרי ברכת כוהנים

ש: האם הכוהנים יכולים לומר ברוכים תהיו?
ת: ודאי לא חייבים, אך יכולים. ויש אומרים שלא ישיבו הכוהנים ברוכים תהיו בגלל בל תוסיף (שו"ת הר צבי א סב. ערוך השולחן קכח כד).

יישר כוח אחרי ברכת כוהנים

ש: האם לומר יישר כוח לכוהנים אחרי ברכת כוהנים?
ת: בארץ ישראל שזה כל יום לא נהגו. על כל פנים לא באמצע שים שלום או קדיש. ולא בקולי קולות, כי זה פוגע בקדושת התפילה ובית-הכנסת, אלא לומר בלחש (פסקי תשובות קכח הערה 222).

כוהן שמעליב

ש: מי שמלבין פני חבירו ברבים כאילו שפך דמו. האם כוהן כזה לא יעלה לדוכן מדין רוצח?
ת: לעניין זה, מותר לעלות. פסקי תשובות קכח 332.