תפילה תמיד מועילה

ש: התפללתי לשידוך מסויים והוא לא התקיים. לאן הלכו כל התפילות?
ת: תפילה פועלת, אך אינה קסם, וריבונו של עולם מחליט לאן להפנותה לברכה, ולא דווקא על פי שיקולנו אנו.

[פעם נשאל הסטייפלר, האם יש להתפלל על חולה שבדרך הטבע אין כל רפואה למכתו. והשיב הסטייפלר, שתפילה עוזרת תמיד, לפעמים לעניין המבוקש ולפעמים לעניין אחר, פעמים שמורה עבורו התפילה לעת הדין למעלה, ולפעמים היא שמורה עבורו לגלגול אחר. כל תפילה עוזרת, ולכל תפילה יש זמן. כשהוא מתפלל עבור חולה, אמר, הריהו מכוון שהקב"ה יקח את התפילה ויעשה בה מה שטוב לחולה. אשכבתיה דרבי ח"א עמ' קנו – רשם מ"צ].

תפילה על הגרלה

ש: האם יש בעיה להתפלל על זכייה בהגרלה?
ת: כן. יש בעיה להתפלל על דבר ששייך למשחק בקוביה (עיין רמב"ם גזילה ואבידה ו י-יא. ע' ערה"ש תרע ט. בה"ל שם. שו"ת שאילת שלמה ג רא).

רעידת אדמה

ש: האם נכון להתפלל שתהיה רעידת אדמה בטורקיה ובאיראן?
ת: לא. ייפגעו גם אנשים טובים. אלא להתפלל שיחזרו בתשובה, כמו שכתוב בעלינו לשבח. ואין צורך להוסיף על עלינו לשבח.

תפילת מגמגם

ש: האם יש ערך לתפילת אדם שמגמגם או אינו מצליח לבטא נכון את האותיות?
ת: בוודאי. עיין ספר חסידים יח (ועיין מגילה כד ב. שי כוהן של הג"ר שאר ישוב כוהן א).

מחלה

ש: למה אני מתפלל ומתפלל, וד' לא מרפא אותי ממחלתי?
ת: איננו יודעים. אבל השאלה היא הפוכה: למה מיד בעבירה הראשונה אנו לא נענשים בשיתוק איברים, כדברי הרמ"ק בתומר דבורה על מי אל כמוך.

תפילת צדיק בן צדיק או צדיק בן רשע

ש: למה "אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע" (יבמות סד א. המובא ברש"י על בראשית כה כא), הרי נראה שצריך להיות הפוך, ש"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" (ברכות לד, ב)?
ת: תפילת צדיק בן צדיק עדיפה מתפילת צדיק בן רשע, כי בדרך כלל ילדים מורדים בהוריהם, והצדיק בן רשע נוהג כמידותיו, אך הצדיק בן צדיק מעביר על מידותיו ונעשה כמו אביו, לכן הוא עדיף.

[הט"ז (או"ח נג סק"ג) מביא את המהרש"ל הסובר שכאשר עומדים בתפילה שני אנשים השווים בכל תכונותיהם וההבדל היחיד ביניהם הוא שהאחד מיוחס והשני לא, אזי המיוחס קודם, משום מה שכתוב בגמרא במסכת יבמות ש"אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע". אך הט"ז חולק עליו וסובר שמי שאינו מיוחס עדיף, שהרי נאמר "שלום שלום אמר ד' לרחוק ולקרוב ורפאתיו" (ישעיהו נז יט), קודם לרחוק ואחר כך לקרוב (על פי דברי הרא"ש).
הקשו על הט"ז, כיצד יסביר את דברי הגמרא ביבמות ש"אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק" וכו'?
תירץ ה'תורה תמימה' (בראשית שם אות יד) שמי שהוא בעל מידות טובות, אע"פ שהוא צדיק בן רשע, בכ"ז ראוי לבכר אותו על פני צדיק בן צדיק שאין בו מידות טובות. ונראה ראיה לזה ממסכת תענית (כה ב): "מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא אחריו ואמר 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו' וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה 'לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו'". והנה ידוע הוא דר"ע היה בן גרים, וא"כ היה ר"א לגביה בערך צדיק בן צדיק ובכ"ז נענה ר"ע מפני המדה טובה שהיתה בו יתרה על ר"א (עיין פירוש חכמת מנוח על הגמרא הזאת, שדן בכוונת 'מעביר על מידותיו': "שמעתי כי בספר בית אלהים מקשה אם כן מטעם שמעביר על מדותיו גדול ממנו ולמה אמר לא שזה גדול מזה? ומתרץ שכל המצות שעשה ר"ע עשה ר"א כמוהו אלא שר"א היה בטבע ובתאוה מוכן לעשות צדקה ולא הצטער על עשיית המצות ועשה כפי מדותיו, אבל ר"ע בטבעו ובתאוותו היה נוטה שלא לעשות המצות והוא כבש את יצרו ועשה על כרחו ונצטער במה שעשה הפך ממדותיו [המוחלטים מאביו], ולכך נקרא מעביר על מדותיו, עכ"ל. וי"ל שר"א קיים כל התורה כולה כמו ר"ע אלא שר"ע הורגל לעשות כמה דברים לפנים משורת הדין עם שאיננו חובה ולא מנהג, מ"מ לעשותן יתרה עשה, ולכך נקרא העביר על מדותיו, לשון העברה ולשון מפעיל. כלומר שהמדה היא פחותה ממה שעשה הוא דרך משל כמודד ומוסיף על מדת הארץ או מדת הלח והיבש, ואמר לא שזה גדול מזה מצד שזה קיים כל התורה וזה לא קיים הכל אלא כל אחד קיים הכל, אלא שזה מעביר כו' ר"ל שזה עשה יותר ממה שנצטווה").
ותירץ הג"ר יצחק זלברשטיין בס' 'עלינו לשבח' (בראשית עמ' שלא) ש'אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע' זה רק כשמתפלל על צרכי עצמו, משום שזכותו של האדם אינה מועילה לו בעולם הזה, רק זכות אבותיו. אך המתפלל בעד אחרים ועל אחת כמה וכמה בעד הכלל כולו, אזי מי שהוא צדיק בן רשע כוחו גדול יותר, שהרי הניח מעשי אבותיו הרעים ואחז מעשי הצדיקים, והכל בכוחות עצמו – רשם מ"צ].

מבטא תימני

ש: שמעתי שהרב קוק אמר שכולם צריכים להתפלל בהגייה תימנית. האם עליי לעבור אליה?
ת: לא. מרן הרב קוק רק אמר שהיא הכי מדוייקת. אבל שכל אחד ילך כמנהג אבותיו. שו"ת אורח משפט (והסכמת מרן הרב לשו"ת משפטי עוזיאל).

טיול לשם תפילה

ש: האם מותר לטפס למצדה כדי להתפלל בראשה בהנץ החמה כעין טיול לשם מצווה?
ת: לא. נראה כי מטרת הטיפוס אינו להגיע לוותיקין אלא חווית הטיול. אבל אם יוצא חצי שעה לפני עלות השחר, מותר.

[ומובא בס' מרכבו ארגמן על הלכות והליכות לנוהג ברכב (עמ' מב): והנוסעים להתפלל בכותל המערבי רשאים לנסוע אף כשמשך הנסיעה הוא יותר משעה וחומש. מוסבר שם (הערה 2), שכתב בשו"ת אור לציון (ח"ב עמ' סה סק"ו), "כיוון שכל נסיעתו היא לצורך התפילה, לא חשוב כעוסק בצרכיו קודם התפילה... וכך שאלתי לרב הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א, והשיבני שמותר, ומה שאסור זה לצורכו, אבל צרכי מצווה מותר". וכ"כ בס' הכותל המערבי – הלכות ומנהגים עמ' רו).
א"כ, יש להבחין בין טיול במצדה שהוא לא צורך תפילה גרידא, ובין נסיעה לכותל המערבי שהוא אך ורק לצורך התפילה – רשם מ"צ].

חתול

ש: האם מותר להתפלל או ללמוד תורה בחצר בו יש חתול?
ת: מותר, אם לא מסריח (שו"ע או"ח עט ד).

תפילה לשבויים ונעדרים

ש: שמעתי שאין עניין להתפלל לשבויים ונעדרים מסולטן יעקב, כי ברור שהם הלכו לעולמם?
ת: כן. כך קבעה מזמן הרבנות הצבאית ביחד עם תלמידי חכמים גדולים. ד' ינקום דמם.

תפילה מעורבת

ש: האם מותר לי להשתתף בתפילה בה נשים חזניות וקוראות בתורה בשבת, שאם לא כן אנשים ייפגעו?
ת: בוודאי לא. זה מתן צידוק. ואין להם מונופול על פגיעות. הם נפגעים שאתה לא בא ואתה נפגע ממה שהם עושים. אז אתה לא תכפה עליהם והם לא יכפו עליך (גיטין סא א).

התבודדות

ש: האם לשם התבודדות מותר לנסוע לחוץ לארץ?
ת: ודאי לא. אפשר להתבודד בארץ די והותר. יתר על כן יש "התבודדות פנימית בחברת בני אדם" של דבקות בד' במחשבה ובהרגשה, כדברי רבנו הרב צבי יהודה (אור לנתיבתי קפט).

התבודדות

ש: האם מומלץ להתבודד?
ת: לשבת בינו לבין עצמו ולעשות חשבון נפש כמבואר במסילת ישרים (פרק ג). אפשר גם במקום שיש אנשים.

אני מאמין

ש: בסוף התפילה, אישה אומרת: אני מאמין או אני מאמינה?
ת: אני מאמינה.

תפילה על חולה אנוש

ש: האם מותר להתפלל שימות חולה אנוש חסר תקוה שמאוד מתייסר?
ת: כן. ר"ן נדרים (מ א). ובתנאי שזה לטובתו ולא מפני שזה מטרד על המשפחה. שו"ת ציץ אליעזר (ט מז).

תפילה מתוך סלולרי

ש: האם מותר להתפלל מתוך תפילות שבטלפון סלולרי?
ת: כן. אם אין סידור. כי מסיח תשומת לב (עיין שו"ע או"ח ס' צו).

הכל נגזר ביום הכיפורים

ש: למה להתפלל אם כבר הכל נגזר ביום הכיפורים?
ת: תפילה מועילה גם אחר גזרה. ראש השנה יז.

תפילה של חילוני

ש: יהודי שחי בחוץ לארץ כגוי גמור, מותר לו להתפלל ולברך?
ת: כן. אין אומרים לאדם שחוטא, שיחטא יותר. איגרת קידוש השם לרמב"ם. וכי מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?! (ברכות נא א. עין איה שם).

הגיית תפילה

ש: באיזו הגייה יש להתפלל, האם בהברה הישראלית הרגילה?
ת: כמנהג אבותיו, אשכנז ספרד או תימן. אך אם התרגל למבטא ישראלי, ואם יחזור למבטא אבותיו זה יקלקל לו את הכוונה בתפילה, הכוונה עדיפה. רבנו הרב צבי יהודה, תחומין (ג 388. שו"ת שאילת שלמה א סג, רצו. ג י).

הפרדת נשים בתפילה

ש: אם אנשים מתפללים בחוץ, אני יכולה להצטרף מאחור על אף שאין מחיצה?
ת: כן. במרחק. בחוץ לא צריך מחיצה.

טחורים ותפילה

ש: אדם הסובל מטחורים ונוזלת ממנו ליחה סרוחה, מותר לו להתפלל וללמוד?
ת: יש לשים דבר המדיף ריח טוב המתגבר על הריח הרע. שו"ת מנחת יצחק ח ט.

תיקון חצות לאישה

ש: ראיתי בסידור של הג"ר מרדכי אליהו שאישה לא תאמר תיקון חצות, ואני מאוד משתוקקת לזה. מה הסיבה שלא?
ת: זה על פי בן איש חי שנ"א וישלח ו. שו"ת רב פעלים א סוד ישרים ט. ושם, טעמים שאין זה ראוי. אבל בכף החיים א טו כותב שאישה כן אומרת. לכן את יכולה לומר.

תפילה יותר מפעמיים

ש: האם אפשר להתפלל לזיווג ולפרנסה באופן קבוע, למרות מה שאומרים שאין לבקש דבר יותר מפעמיים?
ת: אין דין כזה. מותר.

סידור משומש

ש: יש לי סידור שנמצא אצלי שמונה שנים והוא קרוע ונראה מוזנח אך אני קשורה אליו מאוד. האם מותר לי להתפלל בו? האם זה מכובד?
ת: סידור משומש הוא מכובד מאוד. יש סיפור על קהילה שהיה להם רק אתרוג אחד וכל אחד ואחד קיים את המצווה איתו. אחד אמר ל'חתם סופר': "צבע האתרוג מתחיל להפוך לחום מרוב השימוש וכבר אינו מהודר". אמר ה'חתם סופר': "אתרוג משומש כזה, שכ"כ הרבה קיימו בו את המצווה, הוא מאוד מהודר!".
מכל מקום, ודאי שאפשר לכרוך את הסידור מחדש.

[ודברי הרב הם ע"פ דברי החתם סופר בחידושיו על מס' סוכה (לו א) על אתרוג מנומר: "ומ"מ נ"ל שרוב פעמים נולד בחוה"מ באתרוג נימורים מכח משמוש ידים ורוב נענועים, ונעשים מקומות מנומרים, ומי יודע אם הוא ממראה אתרוג, כי אי אפשר שתמיד יהיה מראה אתרוג באותם הכתמים ובהרות שנולדו מזיעת הידים. ונ"ל דאכתי הוי הדר, כיון שבאו ע"י מצותו, וזהו הודו והדרו. וקצת ראיה לזה מהגמרא (פסחים סה ב) שבח הוא לזרעו של אהרן שילכו בדם עד ארכובותיהם. ובודאי דבעלמא קרינן בהו הקריבהו נא לפחתך, אלא שזהו הדרם, וה"נ דכוותיה. וכעין גרדומין דאתו משיורי מצוה, וכעין מים משיורי טהרה". ובחזון עובדיה (סוכות עמ' רנט-רס), כתב הגר"ע יוסף ע"ז: "ולפע"ד לדידן מיהא דלא בעינן הדר בכל ימי חוה"מ, וכמו שפסק מרן בש"ע (תרמט, ה), שכל הפסולים מחמת מומים (כגון חזזית ומנומר), זהו רק ביו"ט הראשון, אבל בשאר ימים כשרים, ודאי דמכשרינן בכה"ג. אבל לדעת הרמ"א שפוסל כל שבעה בחזזית וכיו"ב, יש מקום לדון אם יסמכו על סברת החת"ס הנ"ל. אלא שבספר ישיב משה טורצקי (עמ' פג) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שאין נוהגים כאן לפי קולא זו. ע"ש. והסומך על החת"ס לא הפסיד, כי יש לו על מה שיסמוך. בפרט דהוי כעין ספק ספיקא להיתרא (ומה שכתב החת"ס דהוי כעין גרדומין במצוה, אין כוונתו לראיה, אלא כעין סמך וזכר לדבר. ע' בשו"ת חתם סופר יו"ד ס' רנו, בד"ה ומה שהקשה. ודו"ק)".
מסופר בס' 'הסוד' על הגרי"ש אלישיב (עמ' קסט), שפעם אמר הג"ר אלישיב את חידושו הגדול של ה'חתם סופר' בעניין משמוש הידיים באתרוג. שאלו את הג"ר אלישיב הלא הדברים הללו כתבם ה'חתם סופר' בחידושיו על המסכת ולא נפסקו על ידו בשו"ת, האם חידושו הגדול נפסק להלכה? אמר להם הג"ר אלישיב: "כל מה שה'חתם סופר' כותב זה להלכה"!
אמנם מובא בשם החזו"א שגם החת"ס לא נתכוון לומר שזהו מהודר וחשוב יותר – וכפי שאומרים העולם בשם החת"ס שאדרבה זהו הדר טפי – אלא כוונת החת"ס היא, שמראה חום שנגרם ע"י משמוש אינו פסול, משום שעדיין עליו תורת הדר, כיוון שמראה זה בא ע"י מצותו (אורחות רבנו ח"ב עמ' ערה. זכור לדוד ח"ב עמ' קסט. סוכת הלויים עמ' קלח). ואמר הגר"מ הלוי סולוביצ'יק שגם הגרי"ז מבריסק החמיר בכך, ואחר שנעשה האתרוג ממושמש, וניכר בו המראות הבאים מחמת הזיעה והמשמושין, היה אומר שצריכים כבר אתרוג אחר (זכור לדוד שם. סוכת הלויים שם).
ומה שהחת"ס הביא ראיה מהגמרא בפסחים לדין זה, יש להזכיר מה שכתב ב'מועדי הראי"ה' (עמ' שג): "הגר"י הוטנר שליט"א מספר, שבערב פסח אחד, ליוה גם הוא את הרב [מרן הרב קוק] בשובו מן הכותל, והנה הולך ובא לקראתנו הרב ר' יוסף חיים זוננפלד ז"ל. הרב הזדרז והקדים וברך אותו בברכת חג כשר ושמח, והריח"ז החזיר לו ברכת חג והוסיף: אני מברך אותו שלשנה הבאה אראהו שוב כאן, כשהוא טובל רגליו היחפים בדם!" [כוונתו היתה שהרב שכוהן הוא יזכה להקריב קרבנות פסח בבית המקדש, ורמז לדברי הגמרא – פסחים סה, ב – 'שבח הוא לבני אהרן, שילכו עד ארכובותיהם בדם' של קרבנות הפסח".]
ובס' 'מפי אליהו' (עמ' 174), סיפר הג"ר מרדכי אליהו: בהלכה (שו"ע או"ח פט, א) נפסק, שאת האתרוג והלולב יש ליטול לכתחילה לא לפני הנץ החמה, אך אם נטלו אותו קודם לכן, החל מעמוד השחר, יצאו ידי חובתם.
מספרים זקני בגדד, שאצלם היו נוהגים לברך על נטילת לולב קודם הנץ החמה, כבר מעמוד השחר, משום שקהילתם היתה גדולה מאוד, והיה מחסור באתרוגים ובלולבים, כך שהיו צריכים להקדים ולברך משל הציבור או משל הרב.
שנה אחת ביקשו ממרן גאון עוזנו ותפארתנו הרי"ח הטוב בעל ה'בן איש חי' זיע"א, לנענע באתרוגו ולולבו, והסכים.
הציבור שנכח שם מנה שמונה מאות איש, וכולם רצו לזכות לנענע בלולב של הרב. כך עברו האתרוג והלולב מאיש לאיש, עד שמרוב משמושים קמל האתרוג וירד מהידורו ומיופיו.
כשבא הגבאי להחזיר לו את האתרוג, חשש לצער את הרב. עטף אותו בנייר, וכך מסר אותו ל'בן איש חי'.
כשפתח הרב את הטיפה וראה את שקרה לאתרוג, קרא בהתרגשות: מעולם לא זכיתי לברך על אתרוג כל כך מהודר, שבירכו עליו כאלף יהודים לפניי, וריחו ריח גן עדן עדיין נודף ממנו! – רשם מ"צ].

אבנט

ש: האם חובה לחגור באבנט, גרטל, לתפילה?
ת: פעם היה צריך לשם תקינות הלבוש. בימינו לא חייבים (שו"ת שאילת שלמה ג לג).