ספרית חוה • שאילת שלמה • הרב שלמה אבינר • שו"ת סמס >> בנושא תלמיד חכם

סך הכל: 89 שו"ת סמס בנושא תלמיד חכם

השוואה בין תלמידי חכמים

ש: האם מותר לומר שתלמיד חכם א' הינו יותר גדול מתלמיד חכם ב' או שמא יש בזה לשון הרע עליו?
ת: פסק מהר"י ברונא, על מעשה בשני בחורים ששתו ושמחו בליל שבת, הזכירו שמות רבנים, אחד מהם אמר: רב א' גדול כמו רב ב'. הגיב השני: המבדיל בין קודש לחול. ונשאל אם הוא חייב לשלם קנס על ביזוי תלמיד חכם. הוא פסק שלא, שכן מצינו שכאשר רבנו הקדוש הציע נישואים לאלמנתו של רבי אלעזר ברבי שמעון בר יוחאי, היא השיבה: "כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול?!" (בבא מציעא פד א). מכאן שמותר להשוות (שו"ת מהר"י ברונא סי' קצ. ועיין שדי חמד מערכת השין כלל פו). על פי זה, אמר רבנו הרב צבי יהודה שבעל התניא לא היה במדרגת הגאון מווילנה.
ולמה אין בזה לשון הרע? יש לומר שזה לשון הרע לתועלת, כי הכרחי לדעת מי גדול ממי כדי ללמוד תורה מפיו ולקבל דבריו.
אך קשה מהמסופר על רבה בר הונא ורב המנונא שנפטרו והעלו ארונותיהם על גבי גמלים, הגיעו לגשר צר שהיה מקום רק לאחד, ונעצרו. היה שם ערבי, ששאל לפשר הדבר, והסבירו לו שכל אחד משני הגדולים חולק כבוד לחברו שיעבור לפניו. אמר הערבי שרבה בר הונא יותר גדול, וכן היה שגמלו הקדים. אך אותו ערבי נענש ושיניו נשרו על אתר (מועד קטן כה ב).
ויש לתרץ, כי מנין ידע הערבי מי יותר גדול? לכן יש צורך בזהירות גדולה בקביעה כזאת כי אולי היא לא נכונה. ובכלל, בכל לשון הרע לתועלת יש להיזהר בכל התנאים שמָנה החפץ חיים, וכמובן להיות בטוח שזה באמת לתועלת ולא סתם פטפוטים זולים על תלמידי חכמים.
וכן כותב החזון איש: "לא היתה מנוחתי שלמה, פן נכשלתי בלשון הרע חס וחלילה, כי ידעתי, כי ראוי להמחזיקים בתורת ה', לדעת את גדוליה באופיים האמיתי, ואם הותר לדבר לשון הרע על אומן באומנותו להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו, לא כל שכן שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת, כי הידיעה של חכמי הדור, לבם ומידתם, הן הן גופי תורה. מכל מקום, צריך לזה זהירות יתירה, ופן משנה הדבר בקוצו של יוד ונמצא מוציא שם רע על תלמיד חכם" (קובץ אגרות החזו"א ב ס' קלג).

שתייה בפני רבים

ש: אין דרך ארץ לת"ח לשתות מים בפני רבים אלא יהפוך פניו לצד אחד. מ"ב קע ס"ק יב. למה?
ת: משום צניעות. ובימינו אין נוהגים להקפיד בזה. עיין פס"ת שם.

דברי הבל

ש: האם מותר לרב לומר על דברי רב אחר שהם דברי הבל, או שיש בזה פגיעה?
ת: אין בזה פגיעה. וכך דרך ויכוח בתורה וכן נהגו רבותינו הראשונים. שו"ת אגרות משה אה"ע ב יא.

חילוקי דעות עם הרב

ש: האם כולם חייבים לקבל את דעתו של הרב בכל נושא, או שמותר להתווכח עמו?
ת: רבנו הרב צבי יהודה היה נוהג לומר: "איני כופה את דעתי על אף אחד. כל מי שרוצה רשאי לבוא ולהתווכח איתי". אך טבעי הוא שלא כל הציבור יסכים עם הרב בכל עניין. פרצופיהם של בני אדם שונים ודעותיהם שונות (עיין ברכות נח א). הבעיה אינה חילוקי הדעות, אלא בעיקר טון הדברים, אם באלימות, בלעג או בידידות.

מחילה על כבודו

ש: האם תלמיד חכם רשאי למחול על כבודו?
ת: השיקול של תלמיד חכם האם למחול על כבודו או לא למחול על כבודו תלוי במצב: האם זה כבודו באופן אישי או שזה כבוד התורה. לאורך כל ההיסטוריה אנחנו רואים שתלמידי חכמים מחלו על כבודם באופן אישי אבל לא מחלו על כבודם אם הוא כרוך בכבוד התורה.
למשל, מסופר על רבי אברהם אבוש מפרנקפורט שהיה אוסף כסף לעניים. עשיר אחד העליב אותו ואפילו נתן לו סטירה, אבל הוא לא הגיב. אך למתנגדים לפסק הלכה, כמו אותם שכתבו נגד פסק דינו בעניין הגט המפורסם "הגט מקליווא", הוא הגיב בכל כוחו. כאן בכבודו האישי ושם בכבוד התורה. וכן רבי עקיבא איגר היה עניו מאוד ותמיד מחל על כבודו, אבל כאשר מישהו הדפיס את הש"ס ועבר על זכויות היוצרים של בעלי הדפוס מסלאוויטא הוא הגיב בתוקף, ואפילו נגד תלמיד חכם. שאלו אותו: ומה עם כבוד התורה? ענה: כבוד תורה זה אני! כאן בכבוד אישי ושם בכבוד התורה. ידוע שרבנו הרב צבי יהודה היה עניו גדול, וכאשר שאלוהו מי הוא השיב: "צבי", "שלומד בישיבה", אבל בענייני כלל ישראל היה מאוד תקיף והסביר שהוא הקובע. כאן בכבודו האישי ושם בכבוד התורה.
יחד עם זה, כתוב בספר פלא יועץ שכבוד התורה ירד מאוד בזמנו (לפני מאתיים שנה, וקל וחומר עכשיו), וראוי לכבד כל תלמיד חכם לפי הדינים החמורים של רב מובהק. וכן נהג רבנו הרב צבי יהודה לכבד את תלמידיו שהיו תלמידי חכמים.

בחירת רב ראשי

ש: האם המפלגות הדתית הן המחליטות מי הרב הראשי לישראל?
ת: אחרי שתלמידי חכמים קבעו מי ראוי, כדברי מרן הרב קוק לגבי בצלאל בעין איה ברכות חלק ב (פרק ט אות כח) שיש שלוש אמות מידה: א. קדוש (הג"ר אברהם שפירא סיפר, שאחרי פטירת מרן הרב קוק היו שני מועמדים לתפקיד הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב חרל"פ. הרב הרצוג היה ודאי קדוש וטהור אבל הרב חרל"פ היה קדוש עליון, והרב שפירא הביע צער שהרב חרל"פ לא נבחר – רשם מ"צ). ב. תלמיד חכם גדול. שני אלה קובעים תלמידי חכמים. ג. מוצא קשר לעם. זאת קובעת המפלגה. ומסביר מרן הרב קוק שזה חייב להיות לפי הסדר הזה.

פוסקת

ש: האם מותר לאישה לפסוק הלכה?
ת: כן, אם יודעת. שו"ת בנין אב א סה. ועיין פעמיים בשם אשתו של הסמ"ע (הקדמה לפירושו על הטור).

תמונה של רב

ש: מותר להתלבש בחדר בו יש תמונה של רב?
ת: כן. מן הדין.

תלמיד חכם

ש: האם ללכת לשיעור של תלמיד חכם בעל מידות רעות?
ת: כתוב שהרב צריך להיות דומה למלאך ד' צבאות (מועד קטן יז א).

גאווה

ש: האם תלמיד חכם צריך לנהוג בהתנשאות מסויימת בגלל תורתו? כי שמעתי שהוא צריך שמינית שבשמינית של גאווה?
ת: כבר נאמר שם לא מיניה ולא מקצתיה, שנאמר תועבת ד' כל גבה לב. סוטה ה א.

רוח הקודש

ש: היכן כתוב בגמרא שיש לתלמידי חכמים רוח הקודש בזמן הזה? רק בלימוד תורה או גם בענייני העולם הזה?
ת: מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שניטלה נבואה מן הנביאים, מן החכמים לא נטלה. בבא בתרא יב א. "סברת הלב היא הבאה לו בנבואה וזכה להסכים להלכה למשה מסיני" (רש"י שם). לא בענייני העולם הזה. אגרות קודש בסוף ספר התניא, אגרת כב.

קדושת רבי יהודה הלוי

ש: בלמדנו באוניברסיטה את שירי החול של רבי יהודה הלוי, טען המרצה שאלו שירי תאווה המבטאים את עולמו שכלל גם חשק לנשים ועוד דברים גרועים מזה, שאין הפה והעט סובלם. אני מתקשה להאמין שזאת היתה המציאות.
ת: אכן יש באוניברסיטה חוקרים הסוברים ששירי החול האלה קשורים לאירועים מחיי ריה"ל ויש אומרים שהכל משל בסגנון אותם הימים, אך גם אם נחליט שזה קשור לחייו, זה עדיין טהור וקדוש. הרי אי אפשר להטעות דורות שלמים של אחרונים וגם של ראשונים הקרובים לדורו של רבי יהודה הלוי שהכירו יותר מקרוב את הסגנון של אותם הימים, ובוודאי שהם שללו שירים שאינם טהורים, כפי שפוסק השולחן ערוך ביחס לספר עמנואל (שו"ע או"ח שז טז). למשל רבי אברהם בדרשי אביו של רבי ידעיה הבדרשי בעל בחינות עולם כותב עליו שהוא "אורים ותומים" ורבי יהודה אלחריזי כותב עליו: "...בשירי חשק, ניבו בשכבת טל וגחלים בערו ממנו... כל מליצה יפה בה כלולה, כאלו מכה גדולה, או מרוח הקודש אצולה, ובאהל השיר נפתחו לו שערי גבוהים, כי שם נגלו אליו האלהים" (תחכמוני ג יח). רבנו קדוש וכל אשר לו קדוש.

ספר דת הציונות

ש: ראיתי ספר בשם דת הציונות מלא דברי שקר ורשע נגד תלמידי חכמים. אני תמה למה הרבנים החרדים אינם מוחים נגדו?
ת: אני לא קראתי, כי אסור לקרוא דברים כאלה. אך מי אמר שלא מחו? הגר"ע יוסף אמר בתגובה שאסור לדבר נגד הרב קוק כי הוא היה מלאך ד' (www.halachayomit.co.il/QuestionDetails.aspx?ID\221) והגרי"ש אלישיב תמה על המחבר איך הפקיר חיי העולם הבא שלו. ונאמרו דברים חמורים יותר שאיני רוצה להזכיר.

מחילת ת"ח

ש: איפה כתוב על תלמיד חכם שמבזים אותו שיהיה עניו ולא יתייחס וזה יעזור?
ת: גיטין ז א.

ברכת רבנים

ש: לאיזה רב ללכת לבקש ברכה אם אני חולה?
ת: רב המכיר אותך, כמו שכתוב "חכם שבעיר". שו"ע יו"ד שלה, י הגה. שו"ת שבט הלוי ג יו"ד קסג.

הערות:

בגד רבני

ש: מדוע מרבית רבני הציונות הדתית לא לובשים לבוש מסורתי של חליפה שחורה ומגבעת?
ת: תלמידי חכמים שבארץ ישראל אינם מצויינים בלבושם (שבת קמד א).

הרב חנן פורת

ש: עיתון חרדי כתב חנן פורת בלי תואר רב. טלפנתי והערתי על כך, וטרקו לי את הטלפון. מה לעשות?
ת: שיהיו בריאים...

שאו שערים ראשיכם

ש: האם לשיר שאו שערים ראשיכם כאשר נכנס תלמיד חכם?
ת: לא. פסוק זה נאמר על ד'. יש לירא מתלמידי חכמים אך לעבוד רק את ד'. ויש שתרצו שהכוונה לשכינה שחופפת עליו. אך יש להימנע. עי' שו"ת יחוה דעת (ג עג).

יוזמה ופסיביות בפסיקה

ש: לפי זה, כל זמן שלא נוצרו התנאים האידיאליים, ישב הרב בצד וישתוק, בלא להיכנס בעובי הקורה?
ת: לפעמים עדיף שהרב ימתין מאשר ידחוף את עצמו לפני הזמן; על כל פנים, ישנה גם אפשרות שלישית והיא, לברר יחד ולשקול יחד. יש ערך ליצירה המשותפת, כאשר כולם שלמים עם ההחלטה ומוכנים לפעול בעדה במלוא המרץ. כמובן, לו יצוייר שהרב והציבור לא יגיעו לאחדות דעים, והרב יעמוד על דעתו בכל תוקף - על הציבור לקבל את דעתו. אך זו אינה דרך המלך.

יוזמה ופסיביות בפסיקה

ש: האם רב צריך להמתין עד שיישאֵל, או שעליו ליזום פסקי הלכה?
ת: אין לכך תשובה חד משמעית כיוון שהדבר תלוי במציאות: האם פסקי הלכותיו יקוימו הלכה למעשה או לא, שאם לא - אין בכך תועלת. שהרי, כלל גדול לימדונו חז"ל: כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה ב). הדרך בכדי לחולל שינויים לטובה אינה בדרך של פסיקה כפייתית אלא על ידי הערת רצון השומע. זו עבודה שלא ניתן לבצעה בן רגע, אלא עבודה המצריכה הרבה מאמץ וסבלנות. אין טעם ותועלת לומר לציבור דברים שאין הוא מוכן לקבלם, אלא זהו תפקידו של כל מנהיג - להביא את הציבור למצב שיהיה מוכן לקבל, ואז לומר את דברו. כמובן, תיתכן טעות בהערכה. בדומה לזה מצינו הדרכה שאין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה (בבא בתרא ס ב). יש צורך בהסכמת "הגוי כולו" (מלאכי ג ט) ורוב הצבור ככולו (עיין הוריות ג ב). אמנם, אין ראיה מהדרכה זו לענייננו, שהרי מדובר שם על גזירה, כלומר - חקיקה, ואנו מדברים על פסיקה. על כל פנים "אם אין ראיה לדבר, זכר לדבר".
על פי רוב, כאשר נשאלת שאלה הרי זה מהווה סימן שקיימת נכונות מצד השואל לשמוע את דברי הרב. אך כמובן, גם בזה יש צורך בזהירות ובהבחנה.

הגולם מפראג

ש: מה דעת הרב לגבי מה שאומרים שהמהר"ל יצר גולם?
ת: אין הוכחה היסטורית. בני דורו ותלמידיו לא מזכירים עניין זה. רק אחרי מאה וחמישים שנה הוא מוזכר. אבל, אמר רבנו הרב צבי יהודה, שהמונים אומרים וההמון אינו משקר. ומה שמובא בס' נפלאות מהר"ל מפראג אינה הוכחה, שכן ר' יודל רוזנברג המציא הרבה סיפורים כדי להוסיף יראת שמים (עיין נר באישון לילה 81-80).

הערות:

גדולי הדור

ש: אני יודע שלא צריך לעשות השוואות ובכל זאת, מי יותר גדול: הרב קוק, הבבא סאלי, הבן איש חי או האדמו"ר מלובביץ'?
ת: תלוי את מי תשאל.

מריבות רבנים

ש: למה הרבנים רבים ביניהם?
ת: חלילה, אינם רבים. יש חילוקי דעות אבל הערכה ואהבה. האמת והשלום אהבו. אלו שהם קנאים מסיבות שלהם הם מיעוט קטן מאוד, אך כמעט אצל כולם יש אהבה ואנו מכבדים את כולם (עי' עירובין יג ב).

חיקוי רבנים

ש: האם מותר לחקות רבנים מתוך הערצה?
ת: עקרונית כן, אך למעשה אי אפשר להימלט מפגיעה בכבודם.

הערות:

תלמיד מובהק

ש: מה ההגדרה של תלמיד מובהק של רבו?
ת: שרוב תורתו מרבו (רמ"א יו"ד רמב ד).