רוכב אופניים

ש: החוק מחייב אבל השוטרים לא אוכפים.
ת: אם אי אכיפה מבטא אישור, בדיעבד לא חייבים.

רוכב אופניים

ש: האם רוכב על אופניים חייב בחבישת קסדה?
ת: מה שהחוק מחייב.

אופנוע

ש: האם מותר לנסוע באופנוע? אני מאוד זהיר!
ת: לא די בכך. יש נהגים אחרים מאוד לא זהירים, ובאופנוע חשופים. זה כלי מאוד מאוד מסוכן (ע' שו"ת שאילת שלמה א תעג).

כסא בטיחות

ש: האם באמת חייבים בכסא בטיחות לילד? זו טירדה גדולה! פעם לא היה ולא קרה כלום!
ת: חייבים! הם מונעים 60% ממקרי המוות של ילדים!

שום גבישי

ש: האם שום גבישי אסור משום גילוי בלילה?
ת: יש מתירים שום ובצל בלילה כיוון שאין ענין זה מופיע ברמב"ם ובשו"ע. שו"ת מנחת יצחק (ב סח יג. ו עד). שו"ת יביע אומר (א יו"ד ט. ב יו"ד ז. ד או"ח ה).

גילוי

ש: האם מותר לשתות משקה שהיה מגולה כל הלילה?
ת: בימינו, רבים מקילים, כי טעם האיסור הוא שמא נחש הטיל בו ארס, ובימינו נחשים לא מצויים (שו"ע יו"ד קטז א. רמ"א יו"ד ס ג. שו"ת מנחת יצחק ט פה).

[והחזון איש נזהר מאד מגילוי. בס' טעמא דקרא בהנהגות מרן החזון איש אות כז – רשם מ"צ].

מסירות נפש

ש: האם למאבטח ראש הממשלה מותר, חובה או איסור לקפוץ על ראש הממשלה על מנת לההרג במקומו?
ת: מותר לו למסור את הנפש כדי להצילו. הגה"מ בשם ירושלמי (ב"י חו"מ תכו).

הסתכנות בספורט

ש: האם מותר לעסוק בספורט עם סיכון מסויים?
ת: לא. זה מותר רק לצורך מצווה או פרנסה, ולא לצורך בילוי. פת"ש יו"ד קנז. אגרות הראיה (ג תתנב).

סנפלינג

ש: האם קורס סנפלינג מותר?
ת: אסור. יש בזה סיכון מסויים, הוכחה לכך הוא הביטוח הגבוה. סיכון, אף נמוך, אינו מותר אלא לפרנסה או למצווה, ולא לתענוג (עי' פתחי תשובה יו"ד קנז).

צניחה

ש: ולבן מותר?
ת: לא. סיכון מיותר, שאין לוקחים למטרת תענוג. רק למצווה ולפרנסה. כמובן בצבא מותר (פתחי תשובה יו"ד קנז).

צניחה

ש: האם צניחה חופשית מותרת לבת כאשר המדריך הוא בן?
ת: לא. לא צנוע.

טיפוס הרים

ש: האם מותר לטפס לאוורסט למרות הסיכון?
ת: אסור. אין להיכנס לסיכון אפילו מועט בשביל בילוי. מותר רק בשביל פרנסה או בשביל מצווה (אגרות הראיה ג תתנב).

החייאה

ש: הרב כתב שיש להנשים מפה לפה ולא לחוש מהתדבקות כי יש סיכון זעיר. שמעתי שיש דרכים אחרות בלי שום סיכון והסיכון לא כ"כ זעיר. הרי אסור להסתכן כדי להציל אחרים?
ת: אם יש דרך אחרת מועילה באותה מידה ודאי טוב. לגופו של עניין על הסתכנות להציל זולת, לפי שיטת הסמ"ע, מצווה להציל את הזולת, ולפי שיטת הרדב"ז, אין להסתכן כדי להציל, אבל גם לשיטתו מותר אם זה סיכון נמוך. שו"ת יחוה דעת להגר"ע יוסף ביחס לתרומת כליה מחיים (שו"ת יחוה דעת ג פד. עי' פלא יועץ ערך הצלה. לנתיבות ישראל לרבנו הרב צבי יהודה במאמר למצות הארץ א קנז).

החייאה

ש: האם מותר לעשות החייאה מפה לפה? אולי הוא חולה במחלה מדבקת?
ת: זה סיכון זעיר שוודאי לוקחים כדי להציל את הזולת.

הקרבת חייו לחברו

ש: האם מותר לאדם להקריב חייו כדי להציל חברו (לא בצבא)?
ת: חייך קודמים לחיי חברך. בבא מציעא סב. אך הסתפק בכך מרן הרב קוק אם זו חובה או רשות, שאם רוצה יכול לוותר למען חברו. משפט כהן ס' קמד אות טו. ומהר"י חגיז כתב שרשאי, אך כיצד ילך זה וימות ויניח חברו בצער. הלכות קטנות א רכט. ורבי יהודה החסיד אומר שאם הוא הדיוט והשני תלמיד חכם מצווה לומר הרגוני ולא חברי, כרבי ראובן בן אצטרובולי שביקש שיהרגוהו ולא לרבי עקיבא כי הרבים היו צריכים לו. ספר חסידים תרצח.

כניסה לסכנה בעבור הצלת חברו

ש: ספורטאית שטה בירקון בסירה, הסירה התהפכה והיא כמעט טבעה. אנשים ראו וחששו לקפוץ למים בגלל הזיהום שיש בירקון. בסוף אחד קפץ והציל אותה, אבל היא במצב קשה. האם אדם צריך להסתכן בכדי להציל את חברו?
ת: דבר זה שנוי במחלוקת אחרונים. אכן, כתוב "לא תעמד על דם רעך" (ויקרא יט, טז). הרדב"ז כותב שעל אדם להציל את חברו, אבל לא להסתכן. הרי ידועה האמרה "חייך קודמים לחיי חברך". אמרה זו הינה ע"פ הגמרא בב"מ (סב, א), מה שמסופר על שני אנשים ההולכים במדבר ולאחד מהם יש קיתון מים. אם ישתו שניהם, שניהם ימותו. אם ישתה האחד, יגיע ליישוב בשלום. פסק ההלכה: ישתה אחד. כלומר, אדם לא צריך להציל את חברו על חשבון חייו. ק"ו הדבר אם יש קיתון אחד של מים הנמצא בידו, ודאי אינו מחוייב לתת את הקיתון לשני בכדי להצילו. לכן אומר הרדב"ז, ודאי מצווה גדולה להציל את חברו, אבל אדם לא צריך להסתכן. התורה דרכיה דרכי נועם ולא ציוותה את האדם להסתכן (ח"ג ס' תרכה ומובא בפתחי תשובה יו"ד קנז, טו). יש החולקים ואומרים שנכון שחייך קודמים לחיי חברך, אבל ספק חייך אינם קודמים לוודאי חיי חברך. כלומר, אם אינך עושה כלום, הוא ודאי ימות. אם תעשה משהו, אולי תמות. הוודאי שלו קודם לספק שלך. כך מובא בהגהות מיימוניות (מובא ב"י חו"מ תכו) ובכסף משנה (סוף פ"א מה' רוצח). מקור הדין הוא מהירושלמי בו מובא שפעם תלמיד חכם נתפס ע"י רשעים. אמרו: לצערנו, אפשר להכין לו תכריכים. אמר ריש לקיש: אני הולך להרוג או ליהרג. ב"ה ריש לקיש הציל אותו, אבל מכאן רואים שריש לקיש היה מוכן להסתכן בכדי להציל את חברו. לכן, זו מחלוקת. רבנו הרב צבי יהודה במאמרו "למצות הארץ" (לנתיבות ישראל א, עמ' קנז) סובר כשיטה שאדם צריך להסתכן. הוא מביא גמרא (סנהדרין עג, א) לגבי הרואה את חברו הטובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו – שנאמר: "לא תעמד על דם רעך". ע"פ רוב, כשיש נהר, חיה או לסטים, ישנו סיכון. יתר על כן, הרמב"ם שינה מילה: במקום 'נהר' כתב 'ים' (ה' רוצח א, יד), והים עוד יותר מסוכן. יתר על כן, הרמב"ם כותב: "כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך". והרי ודאי כל היכול להציל ולא הציל עובר? אלא, הכוונה היא שהפטור היחיד לאדם שלא להציל הינו רק אם הוא אינו יכול.
במקרה הזה, לקפוץ למים מזוהמים של הירקון, זה סיכון זעיר. אם אחד נכנס, הוא יכול מיד לקבל זריקה, חיסון למפרע, ולא יקרה לו כלום. זו התשובה של הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ג ס' פד), תשובה הדנה בשאלה האם מותר לתרום כליה מאנשים חיים. אמנם הג"ר יוסף אוחז כשיטת הרדב"ז שאדם לא צריך להסתכן כדי להציל חברו, אבל לתרום כליה זה סיכון זעיר מאוד, וסיכון כזה צריך לקחת. כלומר, גם לשיטת הרדב"ז צריך לקחת סיכון נמוך.
לכן, היו צריכים לקפוץ לירקון על מנת להציל את הספורטאית, ישר כוחו של מי שקפץ, הוא גיבור לאומי!

פרנסה עם סיכון

ש: האם מותר לעבוד במקצוע הכרוך בסיכון מסוים, כגון סבלות או ספורט?
ת: מותר, אם זה סיכון מועט. ואליו הוא נושא את נפשו. בבא מציעא קיב א. תפא"י סופ"א ברכות. פ"ת ריש יו"ד קנז. ושו"ת נו"ב לגבי מלאכת ציד יו"ד ב י (וכן בשו"ת אגרות משה חו"מ קג. והגרי"ש אלישיב. קב ונקי סי' תרמג).

סורגים לחלון וחומרים מסוכנים

ש: אבל אין לדבר הזה סוף! הרי יש גם חומרי ניקוי ושאר חומרים מסוכנים, אז גם אותם נשים אחרי סורגים?
ת: כן. בארון סגור עם מפתח או במקום גבוה. גם אלו סיכונים לא אפסיים.

סורגים לחלון וחומרים מסוכנים

ש: האם יש להתקין סורגים לחלונות?
ת: כן. אם באים ילדים לבית, והחלונות נגישים, הם עלולים לטפס וליפול. צריך מרווחים שלא יעלו על 10 ס"מ.

קדימויות בהצלה

ש: האמנם צריך להציל גבר לפני אישה אם שניהם בסכנת חיים? מה ההסבר לכך? האם יש חולקים בזה?
ת: זו משנה מפורשת בסוף מסכת הוריות, אך מלאכת פוסק ההלכה היא להרכיב בין משניות שונות, גמרות שונות, הלכות שונות, ומההרכבה יוצא שיש קריטריונים אחרים, כגון מישהו שיותר דחוף להציל אותו, או מי שיש יותר סיכוי להציל אותו, כך שבפועל הקריטריון הזה אינו מכריע הכל.

נהג עם סלולרי

ש: האם לדווח על נהג שמחזיק טלפון סלולרי בידו ומדבר?
ת: ודאי. פיקוח נפש (שו"ע חו"מ שפח יב).

[וכן פסק הגרי"ש אלישיב עפ"י סנהדרין עב וכתובות לה. קב ונקי סי' תרעו – רשם מ"צ].

נרגילה

ש: מותר לעשן נרגילה?
ת: ודאי לא. הרבה יותר מסוכן מסיגריה (רמב"ם דעות ד. עיין שו"ת אגרות משה יו"ד ג לה).

סמים קלים

ש: האם שימוש בסמים קלים אסור? מה המקור?
ת: אין סמים קלים. כולם חמורים, אסורים על פי החוק, נענשים עליהם בבית סוהר, ואסורים על פי הלכה. רמב"ם דעות ד.

[ועיין שו"ת אגרות משה יו"ד ג לה. פעם נכנס יהודי שומר תורה ומצוות לתוך בית-המדרש לדבר עם הגר"מ פיינשטיין והתחיל לספר על אודות בנו השוהה בבית האסורים כי נתפס ע"י הממשלה על סחר בסמים, ורצה האב שהגרמ"פ יכתוב מכתב להמליץ עליו לפני השופט שירחם עליו. פנה אליו הגרמ"פ ואמר בתקיפות: "בנך עושה אנשים חולים ומזיק להם, תן לו לשבת בבית האסורים"! ואף שהאב השתדל שוב ושוב, לא רצה הגרמ"פ בשום פנים ואופן לחתום על מכתב שכזה, והוסיף שמעשיו הם נגד חוקי המדינה, ואינם הפקר. רשומי אהרן כב – רשם מ"צ].

סמים

ש: איפה כתוב שאסור לקחת סמים?
ת: פסחים קיג א. שו"ת אגרות משה יו"ד ג לה. נשמת אברהם חו"מ קנה סק"ב בשם הגרש"ז אוירבך. אבל אין צורך במקור, הרי זה מסוכן. הלכות דעות לרמב"ם פרק ד.

איסור עישון

ש: האם מותר לתת אש להדלקת סיגריה?
ת: כן. ממילא ידליק. וגם האיסור אינו על סיגריה בודדת.