ספרית חוה • שאילת שלמה • הרב שלמה אבינר • שו"תים >> חיפוש

שאלה:
-

תשובה:
א. חולה, מעוברת, יולדת, מניקה
יולדת תוך ז� ימים חייבת לאכול (שו"ע או"ח סי� תקנד. מ"ב ס"ק יג).
יולדת תוך ל� יום צריכה להתענות. אבל אם יש לה צער גדול או מקצת חולי רשאית לאכול (מ"ב שם ס"ק ט, יד). וגם בלי צער גדול או חולי, אם רוצה להקל ולאכול - רשאית (שו"ע שם סע� ו הגה. מ"ב ס"ק טז. שו"ת יחוה דעת א, סי� מב).
מכל מקום לא תתענג במאכל אלא תאכל כדי קיום (שו"ע שם סע� ה). וכן תשתדל להתענות כמה שעות שאפשר (מ"ב שם ס"ק יד).
כמובן, אם יש הוראה רפואית לאכול, תעשה על-פי ההוראה.
חולה שאין הוראה רפואית המחייבת אותו לאכול, אבל חש חולשה ומרגיש לא טוב (מ"ב שם ס"ק יא), אין לו לאכול, אלא אם כן מרגיש צער גדול (מ"ב שם ס"ק יד). אבל אם רוצה להקל רשאי גם בלי צער גדול (שו"ע שם סע� ו הגה. מ"ב שם ס"ק טז. שו"ת יחוה דעת א, סי� מב) ולא יתענג במאכל כנ"ל (שו"ע שם סע� ה).
מניקה חייבת להתענות, אפילו יש לה צער. ומניקה שאם לא תשתה לא תהיה לה כמות מספקת של חלב וכל הזנת התינוק תלויה בכך, מותר לה לשתות (שע"ת שם ס"ק ו. שו"ע או"ח סי� תריז סע� ב. ביה"ל בד"ה עוברות. שמירת שבת כהלכתה פרק כה סע� טו עמ� ריט מהדורת תשכ"ה. מקור חיים ד, עמ� 188 סע� ב), ואם יש לה חולי - עיין לעיל (ועיין שו"ת יחוה דעת א, סי� מב). ובצום שנדחה - מותר לה לאכול (שו"ת יביע אומר ה, או"ח סי� מ סע� ח).
מעוברת גם כן חייבת להתענות אפילו יש לה צער רב (שע"ת שם. שמירת שבת כהלכתה שם. מקור חיים שם), אלא אם כן יש הוראה רפואית מפורשת. ואם יש לה חולי - עיין לעיל. ובצום שנדחה מותר לה לאכול (שו"ת יביע אומר שם).
זקן תשוש כוח שיש לו צער גדול לצום, מותר לאכול (מקור חיים ד, עמ� 189 סע� ד).
תרופות. מותר לבלוע גלולות ותרופות, ואם הן טעימות יעטפן בנייר דקיק.
ב. סעודה מפסקת
בסעודה מפסקת אין לאכול שני תבשילין, זאת אומרת שני מאכלים מבושלים (שו"ע או"ח סי� תקנב סע� א). וכן יש למעט בשתיית משקים שונים, אבל אפשר לשתות מים כמה שירצה (שו"ע שם סע� א הגה). אין לאכול כל מיני מעדנים (עיין מ"ב שם ס"ק יג, יד).
אין אוכלים דגים (שו"ע שם סע� ב).
מאכל אחד שמבושל בשני אופנים שונים, למשל תפוחי אדמה צלויים ותפוחי אדמה מרוסקים, נחשב לשני תבשילים (מ"ב שם ס"ק ח). מספר תבשילים מעורבבים יחד כמו סלט ירקות של אפונה, גזר ותפוחי אדמה, נחשב לתבשיל אחד - אם דרך אכילתם כך כל השנה (מ"ב שם ס"ק י). ויש שמסופקים בזה ומתירים רק אם מאכל אחד הוא עיקרי והאחרים אינם אלא כדי לתת טעם (ביה"ל ד"ה שנותנים).
מאכל שדרכו גם להיאכל חי ובישלוהו, אינו נחשב כתבשיל (שו"ע שם סע� ג), כגון חלב (מ"ב שם ס"ק יא).
פירות חיים אפשר לאכול כמה סוגים שרוצים (שו"ע שם סע� ד), וכן מכל דבר שאינו מבושל, כגון גבינה וחמאה (בה"ט ס"ק ה).
אין חובה לאכול לחם; וקפה או תה אינם נחשבים כתבשיל (שערים מצויינים בהלכה ג, סי� קכג ס"ק ג עמ� קכז. שע"ת שם ד"ה וכן לא יאכל).
נוהגים לאכול ביצים קשות קרות (לוח ארץ ישראל) שזה מאכל אבלים (שו"ע סי� תקנב סע� ה הגה). וכיוון שזה תבשיל אין לו לאכול שום תבשיל אחר (עיין מ"ב שם ס"ק יג, יד).
יש נוהגים להטביל פת באפר (שו"ע שם סע� ו הגה) ולומר: "זהו סעודת תשעה באב" (מ"ב שם ס"ק טז).
מי שאפשר לו, לא יאכל אלא פת חרבה במלח וקיתון של מים (שו"ע שם סע� ו) בתנאי שזה יספיק לו להחזיק מעמד בצום (מ"ב שם ס"ק טו).
יושבים על גבי קרקע (שו"ע שם סע� ז), אבל אינו צריך לחלוץ נעליו (שו"ע שם סע� ז הגה) כי אין האבלות מתחילה אלא בלילה. ולכן אחרי סעודה מפסקת מותר שוב לשבת על ספסל (מ"ב שם ס"ק יח). אין יושבים שלושה ביחד, כדי שלא יתחייבו בזימון (שו"ע שם סע� ח).
אחרי סעודה מפסקת מותר עוד לאכול אכילת עראי, אבל לא סעודה קבועה (שו"ע שם סע� ט. מ"ב ס"ק כ) כמו לחם ומרגרינה, והעיקר שלא לאכול שני תבשילים (שעה"צ שם ס"ק יח). אבל אם אמר בפירוש שלא יאכל יותר - אסור. וטוב להתנות מראש שיאכל עוד (מג"א סי� תקנג ס"ק ב).
יש אנשים שאוכלים סעודה רגילה, ואחר כך מתיישבים על הרצפה ואוכלים ביצה בשביל סעודה מפסקת, וטעות היא בידם, כי שניהם נחשבים לסעודה אחת (מ"ב סי� תקנב ס"ק יד). ואפילו אם מברכים ברכת המזון, אין זה מועיל, ונוסף לכך אומרים ברכה שאינה צריכה (מ"ב שם ס"ק יד).
אבל הרבה נוהגים לאכול סעודת קבע רגילה ואחר כך מתפללים מנחה, לאחר מכן אוכלים סעודה מפסקת (שו"ע שם סע� ט הגה. מ"ב שם ס"ק כא. לוח ארץ ישראל), ויש אחרונים שחולקים על זה (מ"ב שם ס"ק כב) אך יש שמצדיקים את המנהג (מ"ב שם ס"ק כב). ובוודאי שמי שאינו יכול לעמוד בכל הדינים של סעודה מפסקת המנויים לעיל, עדיף שיעשה כן (כי עדיף לעשות כדין מאשר לא כדין).
מכל מקום לא ישביע את עצמו בסעודת הקבע, כך שהסעודה המפסקת תהיה רק זכר בעלמא, אלא צריך שתהיה סעודה הגונה וראויה לשם סעודה (מ"ב שם ס"ק כב). וכמובן, ראוי להקדים את הסעודה הקבועה כמה שאפשר (שעה"צ שם ס"ק יח).
גומרים את הסעודה המפסקת לפני שקיעת החמה, בעוד החמה נראית.
ג. רחצה
רחצה אסורה כל היום (שו"ע או"ח סי� תקנד סע� א. מ"ב ס"ק א) בין בחמין, בין בצונן, אפילו להושיט אצבעו במים (שו"ע שם סע� ז). אמנם, אם הוא מלוכלך בטיט או בצואה, מותר להעביר הלכלוך (שו"ע שם סע� ט), כי זו אינה רחיצה של תענוג (מ"ב שם ס"ק יט), אבל ירחץ רק במקום המטונף, ואם כל גופו מטונף מותר לרחוץ כל גופו (עיין שו"ע או"ח סי� תריג סע� א).
וכן מי שכל גופו מלא זיעה, והוא איסטניס שסובל מזה מאוד מאוד - מותר. וכן מי שבא מן הדרך ורגליו כהות, מותר לרחוץ אותן במים (שו"ע או"ח סי� תקנד סע� יד), כי אין זו רחיצה של תענוג אלא לרפואה (מ"ב שם ס"ק כו).
אישה שמכינה מאכלים ורוחצת אותם - מותר, על אף שרוחצת בזה גם את ידיה, כיוון שאינה מתכוונת לכך (מ"ב שם ס"ק יט).
כשקם בבוקר, נוטל ידיו שחרית עד מקום חיבור האצבעות לכף היד (שו"ע שם סע� י) שלוש פעמים (מ"ב סי� תריג ס"ק ג), ולא יברך על נטילה זו אא"כ עשה צרכיו לפני כן (מ"ב סי� תקנד ס"ק כא). מותר להעביר קצת לחות על עיניו בידיו אחרי שניגב אותן (שו"ע שם סע� יא), והן בגדר טופח שלא על מנת להטפיח (מ"ב שם ס"ק כב), וכן להעביר רק על פניו, ידיו ורגליו (מ"ב שם ס"ק כב).
ומי שהוא איסטניס (רגיש מאוד) ואין דעתו מיושבת בלי זה - מותר לקנחם במים (מ"ב שם). ומותר להכין לפני תשעה באב מגבת רטובה וסחוטה ("טופח שלא ע"מ להטפיח") ולהעביר בתשעה באב על פניו, ידיו ורגליו ואפילו לתענוג (ש"ע שם סע� יד הגה).
מי שעשה צרכיו, נוטל ידיו (מ"ב סי� תריג ס"ק ד - ה. שו"ע או"ח סי� תקנד סע� ט הגה). וכן נגע בגופו במקום מכוסה שבו, אפילו באצבע קטנה צריך לרחוץ כל ידו (מ"ב סי� תריג ס"ק ו). והנכנס לבית שימוש ולא עשה צרכיו, אין לו ליטול ידיו אלא לשפשפם בכותל או בכל דבר קשה. ואם לבו נוקפו - יטול ידיו (שו"ע שם. ביה"ל ד"ה ואם).
מותר ליטול ידיים לקראת מנחה (מ"ב סי� תקנד ס"ק כא), כוהן לברכת כוהנים - נוטל ידיו עד הפרק (שו"ע או"ח סי� תריג סע� ג הגה. מ"ב ס"ק ז. שעה"צ ס"ק י).
כל רחיצה לרפואה מותרת (מ"ב שם ס"ק י). מי שראה קרי, רוחץ אותו (שו"ע שם סע� יא). וכן אישה לצורך בדיקה (שו"ע או"ח סי� תקנא סע� טז הגה).
מי שעלול להירטב עקב עבודה מסוימת (שמותרת), כגון בהפעלת ממטרה, או מתיקון מערכת מים וכדומה, עושה ואינו חושש (מהא דעובר בנהר שו"ע או"ח סי� תקנד סע� יב - יג. ועיין מ"ב שם ס"ק יט).
לסוך גופו לשם תענוג גם כן - אסור, אבל לשם רפואה או לסלק צער - מותר (שו"ע שם סע� טו).
ד. רחיצת הפה
אין לרחוץ פיו או לצחצח שיניו (שו"ע או"ח סי� תקסז סע� ג), אבל מי שיש לו צער גדול מאוד, מותר בלי משחה ויזהר לא לבלוע אף טיפה (מ"ב שם ס"ק יא).
מותר לבלוע רוקו (מ"ב שם ס"ק יג). ולכן מותר ללעוס גומי לעיסה המכונה מסטיק, אשר מצצו ממנו מתיקותו לפני ט� באב.
ה. נעילת הסנדל
נעילת הסנדל - אסורה כל היום (שו"ע או"ח סי� תקנד סע� א). נעל של עור, וכן נעל מחופה עור גם כן - אסור (שו"ע שם סע� טז), ואין להקל בכך (מ"ב שם ס"ק לה). אבל נעליים אחרות - מותר, ואפילו אם הן נוחות כמו נעל של עור (שו"ע או"ח סי� תריד ביה"ל ד"ה או), וראוי להחמיר בזה (מ"ב שם ס"ק ה), ולעמוד על כרים וכסתות של עור - מותר (שו"ע שם סע� ב הגה).
ואלו מותרים בנעילת הסנדל: מי שיש לו מכה, מי שצריך מסיבה רפואית (שו"ע שם סע� ג), אדם שרגיש מאוד (שו"ע שם סע� ד הגה), ההולך בדרך (מ"ב שם ס"ק יז), וטוב שיתן אפר במנעליו (מ"ב סי� תקנד ס"ק לג). מי ששומר (שו"ע שם סע� יז. דיני צבא ומלחמה סע� 319 עמ� 193) וההולך במקום שעלול להינזק (שו"ע או"ח סי� תריד סע� ד).
מברכים "שעשה לי כל צרכי" (מ"ב שם ס"ק לא), ולפי האר"י לא מברכים (בה"ט שם ס"ק יא), וכן נוהגים הספרדים (ר� טל) ורוב האשכנזים הפרושים. ואף לפי הגר"א, כשנועל נעליו בלילה - יברך עליהם (לוח ארץ ישראל).
מותר לנעול נעלי בד חדשות, כיוון שהן זכר לאבלות (שו"ת הלכות קטנות ב, סי� קלט), אבל עדיף לנעול אותן לפני כן (קצש"ע סי� קכג סע� ה).
ו. ישיבה
נוהגים לשבת על הארץ עד חצות היום בערך (שו"ע או"ח סי� תקנט סע� ג הגה). ומותר להניח תחתיו שק או כר קטן (מ"ב שם ס"ק יא), ועל-פי המקובלים אין לשבת ישירות על הארץ (לוח ארץ ישראל). מי שקשה לו לשבת על הארץ, יכול לשבת על ספסל נמוך (מ"ב שם), ובפחות משלושה טפחים - הווי כארץ (שערים מצויינים בהלכה ג, סי� קכד ס"ק א).
בנות ישראל צריכות להיזהר מאוד בצניעותן כשיושבות על הרצפה או על ספסל נמוך, כדי שלא תיפגענה אפילו במעט מן המעט בצניעות, אחרת יצא שכרן בהפסדן. ואם קשה להן הדבר, תבוא עליהן הברכה אם תשבנה כדרכן, מפני שאין לדחות דבר חמור מפני דבר קל, והרי מנהג הישיבה על הארץ עם כל חשיבותו, אינו בערך הצניעות שהיא יסוד היהדות.
ז. מיעוט הנר
בזמן אמירת קינות ממעטים באור, ומשאירים כפי הדרוש לקריאה (שו"ע או"ח סי� תקנט סע� ג. לוח ארץ ישראל).
אין מדליקים נר תפילה בבית הכנסת (מ"ב שם ס"ק טו). ובמנחה מדליקים (מ"ב שם ס"ק י). אבל בזמן תפילת ערבית או לימוד בערב, רשאי להדליק כצורכו.
ח. ענייני תפילה ובית כנסת
חמורה מאוד קדושת בית הכנסת ובית המדרש ויש להתאמץ שלא תיפגע בט� באב: אין זה כבוד בית הכנסת לשבת בו יחף, במיוחד כשאין רגליו נקיות לגמרי, וגם הדבר מאוס על חבריו, לכן ילבש גרביים או ינעל נעלי גומי.
אם מוריד נעליו בבית הכנסת אל ישאירם שם מגולים אלא יוציאם החוצה, או יניחם במקום מוצנע (מ"ב סי� תריד ס"ק טו).
ספרי קודש - וכן יכבד ספרי קודש, ואל יניחם על הרצפה אלא אם כן מוגבהים קצת (קצש"ע סי� כח סע� ד). וכשיושבים על הרצפה יש להיזהר לא להפנות את הגב לארון. ואין זה דומה למי שנותן שיעור כאשר מופנה גבו לארון, שהרי הוא מדבר לכבוד התורה (שו"ע יו"ד סי� רפב סע� א. ועיין שערים מצויינים בהלכה א, סי� כח ס"ק ז. ג, סי� קכט ס"ק ח).
תפילין - יש ספרדים שנוהגים להניח תפילין ולהתעטף בטלית בשחרית ויש שמתעטפים רק במנחה (שו"ת יחוה דעת ב, סי� סז). יש ספרדים האומרים "נחם" ערבית, שחרית ומנחה (שו"ת יחוה דעת א, סי� מד). ספרדים עולים בשחרית לדוכן (שו"ת עולת שמואל סי� עט).
לפני הקינות נוהגים הספרדים להכריז מניין השנים לחורבן בית המקדש (לוח היכל שלמה). אין מברכים בבוקר על טלית קטן, ולדעת הגר"א מברכים. ונכון לישון עם טלית קטן כדי לצאת מן הספק (לוח ארץ ישראל).
ט. מלאכה
אין עושים מלאכה עד חצות, אפילו דברים פשוטים (שו"ע או"ח סי� תקנד סע� כב הגה), כדי לא להסיח את הדעת מן האבלות (מ"ב שם ס"ק מג) וגם בלילה אסור (מ"ב שם). אבל מלאכה קצרה ביותר, שאינה מסיחה את הדעת מן האבלות, כגון קשירה או הדלקת הנר - מותרת (הגה שם).
כל מלאכה שהיא דבר האבד, מותרת כמו בחול המועד (שו"ע שם סע� כג). גם אחרי הצהריים יש להימנע עד כמה שאפשר ממלאכה, ולא לעסוק במלאכות שמתמשכות הרבה זמן (שו"ע שם סע� כד. מ"ב שם ס"ק מט).
מותר לקיים אחרי הצהריים ישיבת צוות חשובה, אבל לא יאריכו בה.
השקיה בשדה, אם היא חיונית יש לבצעה עד כמה שאפשר אחרי הצהריים, ולקצרה עד כמה שאפשר.
י. הרחקה מאשתו
יש להתרחק מאשתו כבעת ריחוקה (שו"ע או"ח סי� תקנד סע� יח). וזהו בלילה, אבל ביום יש להקל בנגיעה (מ"ב שם ס"ק לז. שעה"צ שם ס"ק מד).
יא. לימוד תורה.
אסור ללמוד תורה (שו"ע שם סע� א) ואפילו בהרהור (שו"ע שם סע� ג) אבל מותר לקרוא בדברים הרעים (שם סע� ב), כגון באיוב, בדברים הרעים שבירמיהו (בדילוג על פסוקי נחמה) (שו"ע שם), מדרש איכה, גמרא פרק אלו מגלחין, פירוש איכה, פירוש איוב (שם סע� ב), אגדות החורבן בגיטין ובפרק חלק וכן ביוסיפון (מ"ב שם ס"ק ג). וכל זה בלימוד פשוט, בלי פלפולים ומשא ומתן (מ"ב שם).
מותר ללמוד הלכות תשעה באב, מה שנחוץ לו עכשיו (שם ס"ק ה).
וכל מה שאסור ללמוד בתשעה באב אסור גם בערב תשעה באב אחר חצות (שו"ע או"ח סי� תקנג סע� ב הגה). והרבה פוסקים הקלו בזה, ולכן מי שרוצה ללמוד במקום שלבו חפץ - רשאי (מ"ב שם ס"ק ח. ערוה"ש סי� תקנג סע� ד. שערים מצויינים בהלכה ג, סי� קכג ס"ק ב).
יב. אמירת שלום.
אין אומרים שלום (שו"ע או"ח סי� תקנד סע� כ) או כל ביטוי אחר (מ"ב שם ס"ק מא), ואם חברו אינו בקי בהלכה והקדים לו שלום, ישיבנו בשפה רפה (שו"ע שם) ויודיענו ששאילת שלום אסורה באותו יום (ולכן עונה לו בשפה רפה) כדי שלא ייפגע חברו (מ"ב שם ס"ק מב). והולכים כל היום כנזופים (לוח ארץ ישראל).
יג. כובד ראש.
לא יתעסק בשיחות בטלות בליל תשעה באב ולמחרתו, שעל-ידי זה מסיח דעתו מן האבלות. ומי שמתענה, אבל מתעסק בדברים בטלים ואינו עוסק בתשובה, תפס את הטפל והניח את העיקר. וכן טיול אסור, שעל-ידי זה בא לשחוק וקלות ראש (שו"ע שם סע� כא). וכן אין לשלוח בתשעה באב מתנה לחברו (מ"ב שם ס"ק מא). ואין לעסוק בשיחת חולין, אלא רק לדבר בעניין החורבן ולהתעורר באבלות (ביה"ל סי� תקנג ד"ה ולכן).
יד. עישון סיגריות.
יש להקל לעשן בצנעא בתוך ביתו אחר הצהריים (בה"ט סי� תקנא ס"ק לט. קצש"ע סי� קכד סע� יד. שו"ת יביע אומר א, או"ח סי� לג).
טו. הכנת ארוחות.
נוהגים להכין ארוחות רק אחר חצות (שו"ע או"ח סי� תקנט סע� י).
טז. סוף הצום.
סוף הצום הוא 26 דקות אחרי השקיעה (לוח ארץ ישראל).
יז. מוצאי תשעה באב.
כל הדברים האסורים בין המצרים, נוהגים עד למחרת תשעה באב בחצות היום, כגון: אכילת בשר ושתיית יין (שו"ע או"ח סי� תקנח סע� א). וכן כיבוס, רחיצה ותספורת (מ"ב שם ס"ק ג). וכן אין לברך "שהחיינו" (קצש"ע סי� קכד סע� כ. כה"ח סי� תקנא אות רח. סי� תקנח אות ח. מקור חיים ד, עמ� 183 סע� ב בשם החיד"א. שע"ת סי� תקנח ס"ק ב. שערים מצויינים בהלכה ג, סי� קכד ס"ק יד). וכן אין לעשות חנוכת בית במוצאי תשעה באב (דאין בונים בנין של שמחה).
יש מקומות שנהגו לא להחמיר בזה מלבד במוצאי תשעה באב (כה"ח שם סי� תקנח אות ט. מקור חיים ד, עמ� 196 סע� יג. לוח היכל שלמה).
כשחל י� באב ביום שישי, מותר לכבס, להתרחץ, ולהסתפר משום כבוד שבת, כבר מיום ו� בבוקר (מ"ב סי� תקנח ס"ק ג). (ואין עושין מסיבה של שמחה), אבל במוצאי תשעה באב אסורים בכל אלה (לוח ארץ ישראל. וצ"ע שהרי יש שמתירים אפילו יום ד� אחה"צ. (עיין בה"ט סי� תקנא ס"ק לו). ולפי רוב הפוסקים אינו דין גמור להחמיר עד י� באב בחצות, אלא מנהג כשר הוא (טור סי� תקנח. שו"ע שם הגה. שעה"צ סי� תקנח ס"ק ז). מכל מקום, בשר ויין אסורים עד חצות כמו כל שנה (ערוה"ש שם). וכן שאר כל הדברים הנוהגים בבין המצרים (לוח ארץ ישראל).
ואם חל תשעה באב בשבת והוא נדחה, מותרים בבשר ויין למחרת, אבל במוצאי תשעה באב אסורים (שו"ע או"ח סי� תקנח סע� א). וכן בשאר עניינים האסורים בין המצרים (לוח ארץ ישראל). אבל מותרים בתספורת במוצאי תשעה באב (מ"ב שם ס"ק ד).
פורים

שאלה:
-

תשובה:
#1. אורך התקופה
##
יש מנהגים שונים. לספרדים יש שני מנהגים:
א. מפסח עד ל"ד בעומר (שו"ע או"ח סי� תצג סע� ב וכן פסק הגר"ע יוסף הראשל"צ, שו"ת יחוה דעת ג, סי� לא).
ב. מפסח עד ל"ג בעומר בעניין תספורת (שו"ע שם הגה. "בן איש חי" בדיני ספירת העומר בסוף הגדת אורח חיים סע� כז עמ� רטו. מקור חיים ד, עמ� 143), ועד ל"ד בעומר בעניין נישואין.
לאשכנזים יש ארבעה מנהגים:
א. מפסח עד ל"ג בעומר (שו"ע או"ח סי� תצג סע� ב הגה שם).
ב. מאחרי ר"ח אייר עד ערב שבועות מלבד ל"ג בעומר (הגה שם סע� ג. מג"א ס"ק ה).
ג. מא� דר"ח אייר עד יום ראשון של ג� ימי הגבלה (מ"ב ס"ק טו בשם חיי אדם).
ד. מאחרי אסרו חג דפסח עד ר"ח סיון חוץ מימי ר"ח אייר ול"ג בעומר (מ"ב שם בשם סידור דה"ח).

#2. הכרעה בין המנהגים
##
כל אחד ינהג כמנהג אבותיו (מ"ב ס"ק טו). אם אינו יודע מה מנהג אבותיו, יברור לו איזה מנהג שהוא רוצה (מ"ב סוס"ק יז) ומותר לו לבחור כל שנה מנהג אחר (חת"ס. אגרות משה או"ח א, סי� קנט. ס� אוצר הפסח). אין לנהוג מנהגים שונים ביישוב אחד ("ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו". שו"ע או"ח סי� תצג סע� ג הגה), אבל ביישוב כמו שלנו המקובץ מעדות שונות, ילך כל אחד לפי מנהג אבותיו (כי לעניין זה הוא נחשב כעיר שיש בה הרבה בתי דינים). (ועיין לעיל תשובה פא).
כאשר לכל אחד מבני הזוג יש מנהג אחר - הולכים אחרי האיש (שו"ת אגרות משה שם. שו"ת יחוה דעת שם. ועיין שו"ת מנחת יצחק ד, סי� פג-פד).

#3. נישואים
##
אין נושאים נשים (שו"ע או"ח סי� תצג סע� א). אשכנזים אשר מתחילים עניני אבלות מר"ח אייר, יכולים להתחתן בין אסרו חג לערב ר"ח. "חתונה בימי הספירה דינה כתספורת. ולדידן שרי עד ר"ח ומג� ימי הגבלה". [הגרא"ד אוירבך]. (ומה שכתוב בספר ארץ ישראל לרב טוקצינסקי שאין נושאים לפני ר"ח אייר (עמ� סד) - הוא למנהג ירושלים שמחמירים גם עד ר"ח ואחר ל"ג בעומר ומקילים מר"ח סיון).
לנוהגים להתחתן בל"ג בעומר, יש שהתירו אף בליל ל"ג בעומר (שו"ת שרידי אש ב, סי� לז). "אף שבמ"ב הביא בשם הח"י שלא שמע להקל בזה, מ"מ כיוון שאנו נוהגין שאין נופלים על אפים במנחה שלפניו א"כ לא גרע נשואין שהיא מצוה מתספורת... נכונה היא דעת השוע"י להתיר בימי העומר למי שלא קיים פו"ר ...מהר"י אסאד ...שמביא סימוכין להיתר נשואין בליל ל"ב בעומר אפילו להפוסקים לומר תחנון במנחה שלפניו". עכת"ד. וכן בשו"ת חלקת יעקב א, סי� צו (או"ח סי� רז מהדורת תשנ"ב) שהרוצה להקל יש לו על מי לסמוך. (ועיין שע"ת ס"ק ה בשם מו"ק. ובספר שולחן העזר ד, ו, ומביא דעות לכאן ולכאן ומוצא סימוכין להתיר), ויש אוסרים (מ"ב ס"ק יא).
לנוהגים עד ר"ח סיון או ג� ימי הגבלה, אפשר לערוך נישואין בליל ל"ג בעומר, אבל לא במוצאי ל"ג עומר שהוא ליל ל"ד בעומר (מסגה"ש סי� קכ ס"ק ה).
אמנם אם התחילו בל"ג בעומר מותר להמשיך בלילה (טעמי המנהגים עמ� רנב בשם אורחות חיים סי� תצג אות א בשם דע"ק, כיוון שכבר התחילו, ואז הוא יו"ט אצל החתן והכלה והוא יום טוב אצלם ודוחה אבלות. וכן עיין להלן סוף הערה 19), אם כי לכתחילה יש להקדים ולעשות את הסעודה עם כלי הזמר והריקודים ביום (שם. וכן שו"ת מנחת יצחק א, עמ� קצג בשם הגהות מהרש"ם שם).
מי שמתחתן בהיתר על-פי מנהגו, ולאדם אחר זוהי תקופת האבלות, מותר לו בכל זאת להשתתף בחתונה (שו"ת אגרות משה או"ח ב, סי� צה). (ואף התיר להסתפר לצורך שמחת הנישואין, למי שאינו יכול ללכת בלי תספורת מפני הבושה, מכיוון שמוטלת עליו המצווה לשמחם). ואפילו אנשים רחוקי תורה שערכו חתונה בזמן שאסור, מותר להשתתף בחתונה (שהרי מי שקפץ וכנס אין עונשים אותו) (שו"ע סי� תצג סע� א).
ויש שהתירו להתחתן למי שעוד לא קיים פו"ר (פר"ח שם . כה"ח ה, סי� תצג אות ב) אמנם אין המנהג כן (שערי תשובה סי� תצג ס"ק א. שו"ע או"ח סי� תצג. מ"ב ס"ק א). ובשו"ת מנחת יצחק א, סי� קיא עמ� קצג הביא בשם מים חיים קסד שמתיר להתחתן בימי הספירה למי שעלול לבוא לידי תקלה אם לא יתחתן במהרה. ולרדב"ז אם יש סיבה נושאים אישה בלא ריבוי שמחה.

#סיכום:##
יש להתיר, בצירוף:
א. המתירים להתחתן למי שלא קיים פו"ר.
ב. שלא קונסים אם כנס.
ג. לפעמים יש מכשול כל יום שלא מתחתן.
וכן כתב לי הגרא"ד אוירבך: "בל"ג בעומר מותר להמשיך המסיבה בלילה וכן נוהגין, דהאיסור הוא רק על ריקודים ומחולות של רשות ולא על של מצווה כהכנסת כלה. ויותר מזה נ"ל דגם בעבר ונשא באמצע הספירה (דלא קנסינן ליה) אחר שנשא, מותר וחייבים לשמוח בריקודים ומחולות".
מותר לעשות "שבע ברכות" לחתן וכלה בריקודים ובכלי זמר כי זה יום טוב שלהם (שו"ת אגרות משה או"ח א, סי� קנט. או"ח ב, סי� צה).

#4. שידוכים
##
מותר להשתדך, מה שמכונה עכשיו בטעות "להתארס", וכן לעשות מסיבת שידוכין, אבל בלי ריקודים (מ"ב סי� תצג ס"ק ג) כי הם מבטאים שמחה יתרה (מחצית השקל שם ס"ק א) וכן בלי כלי זמר.

#5. ריקודים
##
אין רוקדים ואפילו במסיבת שידוכין וקל וחומר שאר ריקודים של רשות (מג"א סי� תצג. מ"ב ס"ק ג. כה"ח סי� תצג אות ט).
ויש שמסתפקים להחמיר אפילו אחרי ל"ג בעומר לאלו שמקילים אז באבלות (שעה"צ שם ס"ק ד. כה"ח שם). אבל ריקוד של מצווה מותר בכל עת.

#6. מוסיקה
##
אין לנגן ואין לשמוע כלי זמר (ברוב הספרים לא הוזכר. רק בערוך השולחן כתב שסעודת אירוסין מותרת אך לא בריקודין ומחולות וכש"כ שאסור לזמר בכלי זמר (סי� תצג סע� ב), משמע שכלי זמר חמורים יותר מריקודים. וכן הוזכר בהגהות מהרש"ם.
ובשו"ת מנחת יצחק א, סי� קיא עמ� קצג, דן בסעודת מרעים בימי הספירה עם כלי זמר לטובת מגבית צדקה וכו�, שכן הוא המנהג שלא להתענג מכלי זמר וגדול כוח המנהג. ומנהג שנהגו הוא כמו נדר דאורייתא. והפוסקים שלא הזכירו זה משום שהוא בכלל איסור ריקודים המובא במג"א מכל שכן. והוכיח שם שעיקר שמחה הוא בכלי זמר, וכן בין המצרים מהמג"א שהזכיר רק ריקודים, ובכ"ז הפמ"ג ועוד אחרונים כללו כלי זמר. עכת"ד.
ובשו"ת איגרות משה (או"ח א, סוסי� קסו) כתב שאף למקילים לשמוע כלי זמר כל השנה (עיין שו"ע או"ח סי� תקס סע� ג) יש להחמיר בזמן הספירה (וכן הגר"ע יוסף הראשל"צ בקול סיני עמ� 88. שו"ת יחוה דעת ג, סי� לא).
ושמעתי בשם הרב מן ההר שאמר שבמ"ב נאסרת רק שמחה יתרה, אבל עכשיו מוסיקה, ריקודים או כל בידור שאינם שמחה יתרה אלא דבר רגיל, יש להתירם. אמנם באמת יש מהם שאסורים כל השנה, אך בזמן ספירת העומר מה טוב שיקפידו לכל הפחות במה שחייבים כל השנה עכת"ד.
ויש מי שרצה לומר שהפוסקים לא הזכירו איסור תזמורת, שהרי אסור כל השנה, וכיוון שמקילים כל השנה, גם אז שרי. ולא היא, כי ערוה"ש אוסר מק"ו מריקודים. ולא עוד אלא שלכה"פ יש לקיים אז כאמור לעיל). וכן אסור לשמוע ברדיו (קול סיני שם. שו"ת יחוה דעת שם). אבל לנגן או לשמוע שירי קודש לצורך עבודת ד� יש להתיר (עיין שו"ע או"ח סי� תקס סע� ג).
ילדים שלומדים בכלי זמר יש להתיר להם (כי אינם מתענגים אלא שמים לב לנגן נכון. ועיין שערים מצויינים בהלכה ג, סי� קכב ס"ק ב עמ� קיח שהתיר לשם לימוד), וכן מותר להם לעשות חזרות לקראת מסיבת יום העצמאות וכדומה (כי אינם מתענגים אלא שמים לב לנגן נכון. ועיין שערים מצויינים בהלכה שם שהתיר לשם לימוד).

#7. ריבוי שמחה
##
אין להרבות בשמחה (מ"ב סי� תצג ס"ק ב. וכן בחוק יעקב להימנע משמחות יתרות), ולא התברר מה גדרה המדויק (ועיין הערה בסע� 6 בשם הרב מן ההר). מכל מקום מותר לעשות מסיבה ללא ריקודים וכלי זמר (כערוה"ש שהתיר סעודת מרעים).
בוודאי שאין לעשות מסיבות של שטות וליצנות או להקשיב לתכנית של שטות וליצנות שאסורה בכל עת כל השנה (שו"ע או"ח סי� שז סע� טז). מותר לראות תכנית רצינית בטלוויזיה, או סרט תיעודי, או תכנית רצינית ברדיו, אפילו אם משובצים בה קצת אלמנטים משעשעים, בתנאי שתוכנה העיקרי הוא רציני (מפי הג"ר יצחק אריאלי זצ"ל). והוא הדין לגבי מסיבה.
מסיבת יום הולדת לילדים מותר, רק שיש להימנע ממוסיקה. מותר לעשות "שבע ברכות" לחתן וכלה בריקודים וכלי זמר כי זהו יום טוב שלהם (שו"ת אגרות משה או"ח א, סי� קנט. או"ח ב, סי� צה).

#8. ברכת "שהחיינו"
##
יש הנמנעים מלברך "שהחיינו" על בגד חדש או פרי חדש (עיין בספר טעמי המנהגים עמ� רנא סי� לד, שאין זה מובא בפוסקים אלא אצל בעלי הדרוש. והכל לפי המנהג. ועיין שערים מצויינים בהלכה ג, סי� קכ ס"ק יז עמ� קיג, שמנהג זה "לא נמצא בשום פוסק", אבל מי שנהג כן לא ישנה בלי התרת נדרים. בשם תוספות חיים על חיי אדם כלל קלא. והמנהג מובא בשו"ת פני מבין סי� קלג סע� ב ושו"ת לבושי מרדכי סי� קנג), אבל מן הדין מותר לברך "שהחיינו" (מ"ב סי� תצג ס"ק ב. כה"ח שם אות ג. שו"ת יביע אומר ג, או"ח סי� כו. קול סיני עמ� 89. אפילו בין המצרים יש מקילים. עיין שו"ע או"ח סי� תקנא. מ"ב ס"ק צח).
והרוצה להחמיר לגבי בגד, אם אינו דחוף לו, תבוא עליו ברכה, וטוב שיברך עליו בשבת (עיין שו"ת יביע אומר ג, או"ח סי� כו). ומי שנהג לא לברך "שהחיינו" כי חשב שאסור, רשאי לברך ואינו צריך התרת נדרים. אבל מי שידע שמותר, והחמיר על עצמו ורוצה לשנות ממנהגו - צריך התרת נדרים (שו"ת יביע אומר ג, יו"ד סי� יא). וכן מותר לתפור בגדים חדשים (קול סיני עמ� 89).
מותר להיכנס לתוך דירה חדשה, וכן לצבוע דירתו ולהדביק טפטים וכדומה (שו"ת יחוה דעת ג, סי� ל), ויש מי שכתב שהנכנס לדירה חדשה, יקבע את המזוזה לפני כן (שו"ת בית מרדכי סי� ל עמ� סב).

#9. תספורת
##
אין מסתפרים.
ילד קטן מותר לספר אותו עד שיגיע לגיל חינוך.
מכל מקום מותר לספר קטנים בימי אבלם חוץ מחגיגת תגלחת ראשונה (עיין כל בו על אבלות א, עמ� 523 הערה 6). בין המצרים אסור לספרם (שו"ע או"ח סי� תקנא סע� יד), ויש מחלוקת אם הוא משום חינוך של אבלות או משום עגמת נפש (מ"ב ס"ק פא). לדעה הסוברת שהוא משום חינוך הוא מגיל ו� ולדעה הסוברת משום עגמת נפש אפילו פחות (שעה"צ שם ס"ק צא).
וכיוון שלא הוזכר במפורש, יש להקל עד גיל חינוך, ומחנכים קטן לאבלות של רבים (עיין שמירת שבת כהלכתה פרק לב סע� לא עמ� שיז מהדורת תשכ"ה). וכן אישה אסור לה להסתפר (באבלות, אשה מותרת בנטילת שער אחר ז�) (שו"ע יו"ד סי� שצ סע� ה). ויש אוסרים וכן עיקר (הגה), אבל מותר לה לספר שערות ראשה במקום שיש צורך משום צניעות (וריבוי שערות במקום שיש מנהג לגלח, כגון שערות שבצדעיים - מותר (ש"ך ס"ק ב).
וכן בין המצרים אישה אסורה להסתפר (שו"ע או"ח סי� תקנא. מ"ב ס"ק עט), אבל מותרת להעביר את השערות שבצדעיים (שם), וכן להעביר שערות רגליה וכדומה [(עיין שו"ע יו"ד סי� שצ סע� א). והוא ממס� שמחות שהתירו כדי שלא תתגנה על בעלה. ויש לצרף את החת"ס (שו"ת חלק ב) יו"ד סי� שמח, שכל הפוסקים אסרו רק תספורת ראש ולא זקן, עכת"ד. וק"ו בנדו"ד אצל אלה שנהגו והוא נוול להן. ומ"ב סי� תקלא ס"ק טו דלא אסרו שאר אברים בחוה"מ. ובביה"ל ריש סי� תצג שכל המותר בחוה"מ - מותר בספירה, כיוון שאינו מפורש. בכגון דא יש להקל].
אין להתגלח, ועיין בהערה (נראה שאין למחות במי שמתגלח מפני שיש לו צער להיות בניוול, ולכל הפחות במי שמתגלח לכבוד שבת. עיין חת"ס (שו"ת חתם סופר ב) יו"ד סי� שמח: "וכל הפוסקים לא דברו רק מתספורת הראש אבל מתספורת הזקן הנהוג עכשיו ומצער הרבה ומנוול אותן מאוד, מזה לא דברו".
ועיין מ"ב סי� תקנא ס"ק לב שאף בין המצרים מדובר בתספורת בה לא רגילים כל שבוע. ולשון הגר"ע יוסף: "והחרדים לדבר ד� נזהרים בזה גם בגילוח הזקן" (קול סיני עמ� 89).
ועיין שו"ת הרדב"ז ב, סי� תרפז שהיו קהילות שנהגו להתגלח לכבוד שבת. וכן פסק בכל בו על אבלות ב, אות א עמ� 130 להתיר ולגלח לכבוד שבת.
ועיין ברכי יוסף או"ח סי� תצג שהתיר אם יש צער גדול (ועיין שנה בשנה תשל"ד עמ� 220. ולעומת זה עיין משפטי עוזיאל ב, סי� סח. שו"ת ישכיל עבדי ו, או"ח סי� ה. שבילין כה-כו עמ� סח. ועיין היטב שו"ת אגרות משה או"ח א, סי� קסג. או"ח ב, סי� צו ודו"ק. ועיין כה"ח סי� תצג אות יז).
ומי שזקוק להתגלח משום אונס פרנסה, מותר (עיין שערים מצויינים בהלכה ג, סי� קכ ס"ק יא עמ� קיא. כה"ח שם אות יט).

#10. מלאכה אחרי השקיעה.##
אין לעשות מלאכה אחרי השקיעה עד ספירת העומר. "נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך" (שו"ע או"ח סי� תצג סע� ד) "הנשים - והוא הדין אנשים" (מ"ב ס"ק יח). "הטעם שנקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלים ממלאכה.
ויש עוד טעם בטור, לפי שאז זמן ספירת העומר, ובעומר כתיב �שבע שבתות� מלשון שבות דהיינו שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה, ולפי טעם זה אחר שספר מותר תיכף במלאכה" (מ"ב ס"ק יט. ועיין בערוה"ש סי� תצג סע� ט. קצש"ע סי� קכא סע� י. ולוח ארץ ישראל שתפסו עיקר את הטעם השני).

#11. מוצאי יום העצמאות ויום ירושלים##
יש לנהוג אבלות כרגיל (דהא ביום העצמאות עצמו יש פוסקים שלא התירו אבלות דנישואין ותספורת (עיין ס� הלכות יום העצמאות ויום ירושלים עמ� שלב) ורק עשוהו יום הודיה והלל [שם], ויש שהתירו נישואין ותספורת (שם עמ� שלד), אבל לגבי מוצאי יום העצמאות לא מצאנו מי שהקל) כמו מוצאי יום שביעי של חג (לנוהגים אבלות מפסח והלאה).