ספרית חוה • שאילת שלמה • הרב שלמה אבינר • שו"תים >> עם ישראל

שאלה:
-

תשובה:
רבים מדברים על פמיניזם, כלומר על נטיית נשים לאמץ דפוסי התנהגות וחשיבה של גברים. אך קיימת גם בעיה הפוכה, שגברים רוצים לאמץ אורח חיים של נשים במובן התרבותי.
איש הוא איש ואישה היא אישה! בריא לאישה להיות אישה ואין זה בריא בעבורה להיות איש. וכן להפך. לו סבר רבש"ע שאיש ואישה זהים, לא היה בורא מינים נפרדים, אלא בחכמתו רצה שיהיו שני מינים שונים באופיים ובתכונתם, בחשיבתם ובדרכי עבודת ד שלהם, ובכך יביאו ברכה לאנושות, ועוד לפני כן בזה יביאו ברכה למשפחה, כאשר האב הוא מסוג זה והאם מסוג אחר. אותה נטיית הגברים לחפש כיוונים וחוויות של נשים ולהפך, נובעת מחוסר אחריות, מחוסר הבנת החיים כעולם של חובות. חז"ל מתארים את דרכי האמורי, כדפוסי חיים אליליים "הוא בשמה והיא בשמו, יש בו משום דרכי האמורי" (שבת סז ב). רש"י: "הוא ואשתו מחליפים שמותיהן זה בזה". מה העניין בזה? חוויה. האיש רוצה להיות קצת אישה והאישה רוצה להיות קצת איש. אין זה סתם משחק בעלמא של החלפת שמות, אלא סימן של תשוקה פנימית מעוותת ועמוקה, של מין אחד להתגדר בתחום המין השני.
מרן הרב קוק (עין איה שם) כותב שהכל תלוי בתפיסת החיים: חיים של מילוי חובה או חיים של מילוי החפץ, הרצון. בחיים של מילוי חובה, ממלא כל אחד את חובתו. לאיש תפקיד של איש. עליו להתנהג כאיש, לעבוד במקצוע של איש, לאמץ צורת חשיבה ולימוד של איש, ולעבוד עבודת ד של איש. וכך אף האישה. בעולם של מילוי חובה, איש על מחנהו ואיש על דגלו. כך בונים את המשפחה, את החיים וכך בונים את האומה. אך אם תופסים את החיים באופן נהנתני בלבד, אלילי, אז למה לא לבצע החלפות על פי מה שמתחשק: עד כה התחשק לי להיות איש, מכאן ואילך ומתחשק לי להיות אישה. לחשוב ולהתנהג כמו אישה, זו הנאה. אישה תחפש לימוד גמרא ועלייה לתורה בתור חוויה. והאיש יחפש חוויות לא בלימוד תורה.
האיש מצווה לעבוד קשה בלימוד תורה, לא כן האישה. אופיים סותר. מרן הרב קוק מסביר בפירושו על הסידור, ביחס לברכות שלא עשני אישה ו שעשני כרצונו , שהאיש בונה אישיותו מתוך מאבקים פנימיים, מתוך שהוא מוסיף, לומד, נאבק, בונה עוד ועוד קומות. האישה אינה זקוקה לזה, יש לה תפיסה אינטואיטיבית, יש לה טבע פנימי של קליטה עצמית, של הרבה אמיתות עליונות. אין לערבב ביניהם. "התכונה של הגבר בנויה לבא על ידי הוספת תרבות ושכלול מדעי ואומנותי, והתבונה של האשה היא בנויה, להיות הולכת ומתפתחת דוקא מתוכיותה, בלא עמל של ספרים, וכל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות". לה תפיסה אינטואיטיבית, טבעית, ולו תפיסה דיסקורסיבית הבאה על ידי עבודה ועמל. עבודה הפוכה לאופיים תביא לקלקולים "כל קלקולי החיים באים, ועל כל פנים רבים מהם, מזה שהאיש רוצה ללבוש בגדי אישה" – לאו דווקא בתלבושת, אלא בהתנהגות – "לגדול מאליו כצמח השדה, במובן הרוחני והמעשי , והאישה חפצה ללמוד ולכבוש". "יבואו ימים, ויכיר העולם את עיוותו, ויחזיק כל מין במדתו".
זו צרה גדולה, לא רק של עם ישראל אלא של האנושות כולה, שהגבר רוצה להיות נשי. במקום להתאמץ, לעבוד, ללמוד תודה, הוא מחפש חוויות נעימות. מובן שאנו גם בעד חוויות נעימות, אך רק כנלוות ולא כעיקר החיים.
את האישה, ד ברא עם שכל ממוזג ברגש, מה שנקרא "בינה באישה". מתוך כך יש לה תפיסה ישירה אינטואיטיבית, תפיסת עין בריאה בהרבה עניינים. לכן ד לא ציווה עליה לשבת וללמוד.
אם תחל ללמוד ולנתח, להקשות ולתרץ, לכבוש עולמות ולהטביע את חותמה על המציאות, היא תאבד את מעלתה העליונה, את האינטליגנציה המיוחדת שלה, האינטליגנציה הרגשית האינטואיטיבית, ולא תוכל למלא תפקידה ולהביא ברכה.
אישה אינה רכרוכית בכך שהיא צועדת בדרך נכונה וישרה, בזה שהיא גדלה מעצמה כצמח השדה. אך האיש ייצא רכרוכי מדרך כזאת שאינו ממלא חובתו. כל מה שיעניין אותו בחיים יהיה לחוות. נישואים בעבורו אינם חובה ואחריות מוסרית כלפי בת זוגו, ולכן נישואיו מתפרקים ברך כלל. יש באמריקה 75% גרושים, בתוך חמש שנות הנישואין הראשונות, יש ארצות בסקנדינביה שבהן כבר לא מתגרשים, כיוון שאין מתחתנים. העולם הפך לעולם של הנאה, שבו האדם נמשך אחרי חפצו, עולם אלילי. השקפת העולם האלילית אומרת: עשה מה שמתחשק לך, תזרום חופשי, סע להודו, שם אינך צריך לעבוד, לעזור להוריך, אינך צריך להתייצב למילואים בשביל המדינה, אינך צריך לשבור את הראש איך לפתור את בעיות החברה הישראלית, שם אינך עושה דבר, אתה זורם חופשי, אתה נהנה, אתה חווה, אתה מטייל, אתה מבלה עם חברים, ואלו החיים. לא, אלו אינם חיים! אלו חיים אליליים!
ואם כבר הגענו לזה, למה לא לקחת סמים? הם מספקים הרגשה נפלאה! וכי אסור להרגיש נפלא? – ודאי שכן. רוצה אתה לדעת איך תרגיש נפלא? על ידי מעשים טובים! בין אדם לד , בין אדם לחברו. זו שמחה של מצווה. זו הרגשה מותרת, זו הרגשה מומלצת וזו הרגשה שהיא בעצמה עבודת ד . אלא החניך המערבי טוען: למה לי להתאמץ, למה לי לעשות מעשים טובים כדי להרגיש נפלא? זאת אשיג עשרת מונים על ידי מנה קטנה של סמים! סם של חוויות עם בנות, סם של חוויות מוסיקליות של רוק כבד וכיו"ב – במקום עמל ועבודה המועילים ובונים, שבשבילם האדם נולד. האדם לעמל יולד.
שמא תאמר: וכי כל חיי אעמול ואהיה מסכן? מתי אעשה לעצמי? – לא! אם תעמול תהיה מאושר. זהו אושרו של האדם, שמחה של מצווה.
האיש הלובש בגדי אישה, פשוטו כמשמעו מגלה בכך תכונה פנימית. הוא מתהלך עם שער ארוך, עם מכנסיים רחבים צבעוניים הדומים לפיז מה לובש חולצת פנצ ו דקה עם תחרה. קרוב הוא לעבור על איסור תורה, אך זהו גם סימפטום על תשוקה להיות נשי. במקום לעמול קשה על לימוד גמרא שורה אחר שורה, הוא מעדיף לטייל בספרי אמונה מיסטיים למחצה ולחוות קריאת ספרי רבי נחמן מברסלב. רבי נחמן היה אדם גדול וקדוש, שעמל עמל עצום בעבודת ד , בלימוד, בתפילה ובמלחמה נגד היצר. ואף הצריך להתנהג ולהתאמץ מאוד בתפילה. איזה חילול השם לגזור ממנו הדרכות רפויות כאלה של חוסר גבורה ועוז! לחשוב שאם במקום ללמוד תורה ולתקן מידותינו, ננגן בגיטרה, כל הבעיות תיפתרנה! כמובן, איננו נגד נגינה בגיטרה, אנו אוהבים לנגן, אך אין זה תחליף לעבודת ד !
עומדת בפנינו עבודה קשה לשכנע אישה שלהיות אישה הוא טוב מאוד, תפקידה טוב וחובותיה טובות ומועילות. כך יצר אותה ד בטובו וכך תמצא את אושרה. בכך שתהיה מה שהיא, כלומר אישה, ולא תשתוקק להוכיח: הנה, אף אני יכולה להיות גבר. בכך אינה מוכיחה מאומה.
והאיש ימצא אושרו בהיותו איש. בעמל, יגיעה, בהוספת מדרגות, בעבודה איטית, מתמדת ועיקשת, ולא ינסה להיות אישה. בבית המקדש יש לוויים משוררים ושוערים. בא משורר כדי לסייע לשוער בהגפת דלתות, אמר לו חברו: אתה מן המשוררים ואני מן השוערים. אין לערבב. שוער ששרר ומשורר ששיער חייב מיתה בידי שמים. איש על מחנהו ואיש על דגלו. הדשא של השני אינו יותר ירוק וכל אחד צריך לעבד את גינתו, כדברי הפילוסוף וולטר. שם אושרו, ולא במה שנמצא אצל הזולת. אושרו – במילוי חובתו. על אישה הרוצה להיות איש מדובר רבות, אך משום מה, לצרה ההפכית, שהאיש רוצה להיות אישה אין שמים לב , וזו צרה חמורה עוד יותר.
נתחזק לזכור את דרך ד הסלולה בעם ישראל, שהיא מילוי החובה, מילוי תפקידו בהוויה. איש – איש , אישה – אישה. איש על מחנהו ואיש על דגלו.

שאלה:
-

תשובה:
עוד מעט באים לארצנו הקדושה מיליוני נוצרים. מה יחסינו לכך, ומה הם היחסים בכלל בין הנצרות ליהדות?
ובכן, יש לנו חשבון ארוך ונוקב אתם, חשבון עקוב מדם. הדם היהודי שנשפך במשך ההיסטוריה היה ברובו על ידי הנוצרים. נוצרים אדוקים יותר ואדוקים פחות, אנשים ספוגים תרבות נוצרית, בלי להזכיר את השואה, שכידוע היו הגרמנים נוצרים, ומעולם לא הכחישו את נצרותם. בכל הדורות, דמנו נשפך לרוב על ידי הנוצרים, ש הוציאו עלינו חוזה לחסלנו בדם, בחרב.
מדוע? מה עשינו להם?
כדי להשיב על כך, יש לזכור את הולדת הנצרות. הנוצרים טענו שהם עם ישראל, שאנחנו חדלנו להיות עם ישראל, שהניסיון להקים עם ישראל נכשל, ועם ישראל הישן הוחלף בעם ישראל חדש. לדידם, אנחנו רק "עם ישראל בבשר", והם "עם ישראל ברוח", עם ישראל האמיתי, VERUS ISRAEL. באשר לעם ישראל הישן, הוא פסולת בעלמא, סיג שאמור להיעלם.
אבל העם הזה אינו נעלם. זו בעיה קשה לנצרות. הרי הוא היה אמור להיות מוחלף על ידי העם החדש, אז למה הוא עדיין נשאר, ואפילו עדיין טוען שהוא עם ישראל?! אם כן, אומרים הנוצרים, יש לעזור לו להיעלם: פוגרומים, אינקוויזיציה: או שננצר אותו בכוח או שנזרוק אותו לאש. יהודים נזרקו לתוך האש, הבטן שלהם רוטשה, הם הוכו עד מוות, בנות נאנסו, כספים נחמסו, הטביעו אותם, חנקו אותם, בלי סוף, בשם דת המכנה עצמה דת האהבה . זו דת שלימדה שאם נותנים לך סטירה אחת, עליך להושיט את הלחי השנייה, אבל למעשה, היא שנתנה לנו הרבה מאוד סטירות, וגרוע מזה. שהרי עם ישראל נעשה מיותר, עליו להיעלם, או שמנצרים אותו או שרוצחים אותו.
אך העם הזה נשאר ולא נעלם. הוא עקשן. לכן פיתחו הנוצרים תאוריה נוספת: לא נורא אם העם הזה נשאר, העיקר שיהיה מושפל ומסכן, ובזה עצמו הוא מודיע שהנצרות דיברה אמת, שכן הנוצרים עם ישראל האמתי הם חזקים וחשובים, הם מאות מיליונים בעוד שהיהודים הם קומץ קטן של מסכנים, עניים ומרודים. אדרבה, שיישארו ככה לנצח. כך כותב למשל הפילוסוף הדתי הנוצרי המפורסם פסקל, שגם היה מתמטיקאי.
אם כן, עם ישראל צריך להיעלם, להתנצר או לפחות להיות בשפל המדרגה, בגלות, כחזיון היהודי הנרדף, הנודד והבודד.
כך רדפו אותנו והציקו לנו.
כך התהלכה איתנו הנצרות במשולש גיהנומי שלה: לרצוח, לנצח, להשפיל. אבל קרתה תקלה בתוכנית: קמה מדינת ישראל! חזרנו לארצנו. הנביאים הודיעו שעם ישראל יחזור לארץ, כלומר, לפי הנוצרים – הם עצמם. אבל לא הם חזרו אלא אנו חזרנו! תקלה! בשלהי השואה, כתב האפיפיור למנהיגי העולם למנוע בכל תוקף הקמת מדינת ישראל, כי בזה תלוי כל גורל הנצרות, ולא רק הכיסא שלה ברומא.
אכן נבואות הנביאים מתקיימות בנו, אנו חוזרים לארצנו, אנו כבר לא יהודי-נודד, כבר לא יהודי בודד, אנו בארצנו, מכובדים, כבר אי אפשר לתת לנו סטירות, אנו גם יודעים להחזיר סטירות על ידי צה"ל, ומי שייתן לנו סטירה אחת יקבל סטירה אחת אפיים, למען ייראון ולא יזידון.
יש פה שיבוש בתאוריה הנוצרית. הם תירצו: מדינה זו תתפרק. אבל היא ב"ה אינה מתפרקת. אם כן, חשבו הנוצרים, אנו נעזור שתתפרק, נגרום לאי יציבות. זאת האסכולה הקתולית. הפרוטסטנטים, לעומתם, אומרים: אין להיחפז, קודם שיחזרו היהודים לארץ, שייבנו לעצמם מדינה, אפילו יבנו בית מקדשם, וכאשר ישלימו את העבודה, אז כולם יתנצרו. אדרבה, כך יהיה מכובד יותר.
אבל בינתיים, אומרים הם, אפשר להמשיך לנצר יהודים. הרי לרצוח יהודי אי אפשר, יש להם צבא. להשפיל יהודים, אי אפשר, יש להם מדינה. נשאר לנו לנצר אותם. ובזה הנוצרים המיסיונרים עסוקים בעולם כולו ובמיוחד במדינת ישראל. תקציב המיסיונרים בארץ-ישראל הוא מאה מיליון דולר. פי שניים מתקציבם הכולל בכל מדינות העולם! לנצר סתם יהודי, הוא בעיניהם הצלחה גדולה, אבל לנצר יהודי בארץ ישראל, זה מעולה, וכך, לדעתם, עם ישראל יכלה.
בארץ ישראל יש מיסיונרים לרוב: במשרה מלאה עובדים בשכר, 7,500. מיסיונרים במשרות חלקיות, ומתנדבים לעת-מצוא, עשרות אלפים! מי ספרם, כל הכנסיות וכל המנזרים מלאים מהם. הם פועלים בשקט ובשכל, חכמים הם להרע. באים אל יהודי במצוקה כלכלית ומציעים לו כסף. לאט לאט מחזקים את הקשר ובמשך המזמן מדברים על דתם. כך הם פועלים במרץ בלתי נדלה כדי לנצר את עם ישראל. תוכנית כל ארגון המיסיון היא לכבוד שנת אלפיים למניינם, לנצר את כל עם ישראל.
בל נדאג. היה לא תהיה! אבל גם מה שהם מנצרים כל הזמן בארץ ישראל עשרות ומאות – הוא גם אסון גדול. לכן יש לעמוד על המשמר ולהילחם נגד בושה וחרפה זו.
קיימים שני סוגים עיקריים של מיסיונרים. יש אלפים של עדי jehova המחלקים כסף וחומר תעמולה שנראה תמים: עם ישראל מהו; היהדות מהי; המשיח מהו, וכו , עם ציורי מגן-דוד ומנורה. הם נטפלים ליהודים במצוקה כלכלית, נפשית, משפחתית, חינוכית, ואט אט מחדירים את ארסם ללבבות. מהם, יש שלושת אלפים וחמש מאות "יהודים משיחיים", שחלק מהם יהודים, חלקם מסווים עצמם עם כיפה סרוגה, מדברים עברית, מהם קיבוצניקים, מהם קצינים בצה"ל, והם – מנצרים. כולם מיסיונרים, האבא, האמא, הבת והבן שאף הוא חובש כיפה סרוגה. הם נכנסים לבתי כנסת, יהודים רגילים שאי אפשר לזהותם. הם מעבירים שיעור תנ"ך מעניין, ובמשך המזמן מטפטפים את דתם. הם מנגנים פסוקים עם גיטרה ברחובות, מחופשים לחסידי ברסלב, ללאומיים דתיים, לחרדים העוברים בשכונות חרדיות מבית לבית ומציעים עזרה כספית.
לנצר אותנו - זוהי מטרתם של כל הנוצרים, מלבד יוצאים מן הכלל, אחד מני רבבה. יש מיסיונרים אקטיביים, יש מצטרפים לעת מצוא, ויש תומכים למיניהם.
כל כך הרבה הציקו לנו, ועוד ממשיכים! עוד מנסים לשכנע אותנו על אדם אחד ושמו ישו שהוא אל, וששלוש – הם אחד. שמענו את כל זה מול המוקד. אמרו לנו: תודה בנכונות הדת הזאת ואם לא, נזרוק אותך לאש. וענינו: שמע ישראל ד אלוהינו ד אחד, בתוך הלהבות. אז אולי יעזבו אותנו לנפשנו, אולי ירפו מאיתנו! אבל הם אינם מפסיקים . בתוככי מדינת ישראל תופסים נפשות עשוקות, קונים אותן בכסף, ומטבילים אותן בכנרת או בבית מלון. יש להילחם נגד תופעה זו, יש לפקוח עין. יש ארגונים העוסקים בזה. אך באמת זה שייך לכל היהודים, דתיים או חילוניים. שמאלניים וימניים, ספרדים ואשכנזים – למנוע בכל תוקף מלאכה בזויה ומתועבת זאת, כאן בארצנו. וכמובן, גם בחוץ לארץ. זה רע ומר.
הנצרות היא האויב הראשי שלנו לאורך כל ההיסטוריה. הרמב"ם במורה-נבוכים, כותב שכל התורה כולה היא מלחמה נגד האלילות . הנצרות, היא אלילות מחופשת לתנ"ך – הוי אלילי מבפנים ויהודי מבחוץ. פאולוס אמר באחד מנאומיו: אין יותר יהודי, אין יותר יווני, אפשר להיות יווני אלילי מבפנים ויהודי מבחוץ גם יחד. זאת אותה מלחמה נגד האלילות, אך היא מסובכת ומתוחכמת הרבה יותר.
לכן לא במקרה, בספרו הגדול של מרן הרב קוק, "אורות", על תחיית האומה, שיבת ציון ובניין הארץ, כל המאמר "ישראל ותחייתו" דן בנצרות, בהפך שלנו, בנזק העצום שהיא גורמת לאנושות. והתרופה היא: ישראל ותחייתו, אורות התחייה. ב"ה אנו חוזרים לארצנו ומתחזקים, וגם נגדם – חזק חזק ונתחזק.