76 שיעורי וידאו 1793 שיעורי שמע 1270 מאמרים 1769 שו"תים 4632 שו"ת סמס שיעורי הרצי"ה
  סל קניות אין לך פריטים בסל

שונות
ספרים דיגיטליים
זוגיות
חינוך
ספרי ילדים
פרשת השבוע
אמונה
תפילה
שונות
חגים
הלכה
חסידות
תנ"ך ומפרשיו
En Francais
שיעורים מוקלטים mp3
ספרי קריאה
מוסר
לועזית
תשמישי קדושה
קישורים
אבינרפדיה
בלוג
שו"ת וידאו


השגחה פרטית

הרב שלמה אבינר | כט סיון תשע"ב



השגחה פרטית
שאלה: נראה שאין עמדה אחידה בעניין השגחה פרטית. רבנו בחיי ב'חובות הלבבות' כותב ששום דבר אינו קורה לנו בלא גזרת ד', כלומר אין מקרה בחיינו. אבל הרמב"ם ב'מורה נבוכים' (ג יז-יח, נא) ועוד כמה ראשונים סוברים שיש גם מקרים בעולם. אם כן מדוע רבני דורנו מדגישים כל כך שהכל מן השמים ושאין מקריות בחיינו?
תשובה: 1. קודם כל, כאשר נראה לנו שיש חילוקי דעות בין חכמים הראשונים לבין האחרונים, ידוע שההכרעה כאחרונים. "הלכה כבתראי", לא מפני שהם גדולים מהראשונים, כי בוודאי הראשונים גדולים מהם לאין-ערוך, אלא מפני שהאחרונים ראו שיטות של ראשונים רבים והוכחותיהם, והכריעו ביניהן. זה נכון לגבי ענייני הלכה וכן לגבי ענייני אמונה. למשל האדמו"ר ממונקץ' מודיענו שדברי רבי יוסף אירגס בעל 'שומר אמונים קדמון' בעניין ההשגחות אינם נכונים (שו"ת מנחת אלעזר ח"א, סי' נ. ח"ב, קונטרס שיירי מנחה עו ב); ורבי משולם ראטה מודיענו שדעת חז"ל בעניין השגחה על בעלי-חיים אינה כדברי הרמב"ם (קול מבשר ח"ב, סימן מ).
2. זאת ועוד, גדולי עולם אשר הודיעונו שיש השגחה פרטית מוחלטת היו בעלי רוח הקודש, כגון ספר הזוהר, האר"י ז"ל, וכן מדרשי חז"ל. ולעומתם, אלו ששללו, אמרו זאת מכוח סברא. הרי זה כמו חכם אחד שמוכיח מכוח סברא אנושית שהשמש כבר שקעה, והחכם השני מודיע שהוא ראה במו עיניו שעדיין היא בשמים, שזה כמו עדות שהיא חזקה יותר מאשר סברא.
3. אבל העיקר הוא שגם לדעת הרמב"ם יש השגחה פרטית, באופן מוחלט. נכון שהוא כותב שההשגחה היא לפי דבקות האדם בד': אם יש דבקות מוחלטת, יש השגחה בכל רגע; אם אין דבקות כלל, אין השגחה ואז הטבע פוגע; אם יש קצת דבקות, יש קצת השגחה. אך יש להבין שגם כאשר הקדוש-ברוך-הוא מסלק את השגחתו, סילוק זה מסודר באופן מדויק על-פי ד'. הרי המקור שהרמב"ם מביא לדבריו הוא הפסוק: "והסתרתי פני מהם… ואנכי הסתר אסתיר פני" (דברים לא יז-יח), והמובן של הסתר פנים אינו שד' מסתלק, כביכול, אלא שהוא עדיין נמצא, אך מסתתר. השגחתו היא בכך שמסתתר, עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים. משל לאמא שהחליטה לחנך את ילדה הקטן במצבים מסוימים, על-ידי התעלמותה, כביכול, כדי שיקח אחריות.
גם לפי הרמב"ם, אין מקרה, חס וחלילה. כך הוא כותב ב'אגרת תימן': "כשתמרו, ואביא עליכם מכות חלף פעולתכם, אם תאמינו שביאת המכות הוא עניין שאירע במקרה, ושאין סיבתו מריכם אשר מריתם, אוסיף אליכם מן הקרי ההוא, ואכפלהו ואחזקהו, והוא אומרו בתוכחה: 'ואם תלכו עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי'" (ויקרא כו כא-כח; איגרות הרמב"ם, הוצאת הרב שילת עמ' קמט). הרי שהעונש שהוא כביכול טבעי ומקרי, הריהו מכוון על-פי ד'. וכן ב'איגרת תחיית המתים' (שם עמ' שעא) וכן באיגרת על גזרת כוכבים: "אם לא תשמעו לי, ואביא עליכם פורענות, אם תאמרו שאותה הפורענות אינה יסורין על חטאתכם, אלא קרי ומאורע משאר מאורעות שארעו בקרי, אני אוסיף עליכם מאותו הקרי. זה שכתוב: 'ואם תלכו עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי'. זה עיקר דת משה רבנו, שכל המאורעות שיארעו לבני אדם דין ומשפט" (שם עמ' תפה).
וכן בהלכות תעניות: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו: דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה: 'והלכתם עמי בקרי' וכו'" (א ג).
זהו אחד משלושה-עשר עיקרי אמונה לרמב"ם: "שהוא יתעלה יודע מעשי בני אדם, ואינו מזניחם, ולא כדעת מי שאמר: עזב ד' את הארץ" (הקדמה לפרק חלק). הוא מביא בתור הוכחה שלשה פסוקים המורים שד' לא רק יודע אלא גם מתערב: "גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם", ובהמשך: "לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו". "וירא כי רבה רעת האדם בארץ", ובהמשך: "ויאמר ד' אמחה את האדם". "זעקת סדום ועמורה כי רבה", ובהמשך: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו, כלה". האדמו"ר מקאמרנא מנתח באריכות גדולה את דברי הרמב"ם האלה ומברר איך מופיע שם יסוד ההשגחה הפרטית לאורכו ולרוחבו (היכל הברכה עמ' לה-לו).
עוד כותב הרמב"ם ב'מורה נבוכים': "מכלל פינות תורת משה רבנו, שהוא יתעלה, לא יתכן עליו העוול בשום צד מן מצדדים, ושכל מה שיבוא לפני אדם מן הרעות והמכות, אם ישיגם מן הטובות לאיש אחד או לקהל, הכל הוא על צד הראוי, במשפט הישר אשר אין בו עוול כלל" (ג יז). וכן ב'שמונה פרקים' (פרק ח).
אלא שהעונש הוא לפעמים בנס גלוי, בהשגחה מורגשת, ולפעמים מאחורי הקלעים, דרך הסתר, בהשגחה שאינה מורגשת; זה בעצמו ניסיון. זאת התערבות אלוהית דרך הטבע, כדברי הרמב"ם: "וכך הן הנהגות ד', יתפאר ויתרומם, וחכמתו, אשר שיעבד בהן הטבע, עצות מרחוק אמונת אומן" (הקדמה למשנה תורה פסקה ז בסוף). וכבר אמרו דורשי רשומות שאלוהים בגימטריה = הטבע. וכן ב'איגרת תחיית המתים', שהופעת הברכות והקללות היא דרך הטבע (איגרות הרמב"ם עמ' שעא).
הכל השגחה פרטית, הן גלויה בהארת פנים, הן נחבאת בהסתרים, בחינת אחוריים. וכן בספר 'הזוהר': "אמר רבי אלעזר: והא כתיב 'אני ד' לא שניתי'? אמר ליה: הדא הוא דכתיב: 'ויסרתי אתכם אף אני', איהי לא אשתני ולא איהי תמורה מיני באחרא, ואיהו לא אשתני ולא אסתתר מינה. אבל לגבי חייביא אשתני קודשא בריך הוא ואסתתר מיניהו. הדא הוא דכתיב: 'אסתירה פני מהם, אראה מה אחריתם'. ואמאי? בגין 'כי דור תהפוכות המה, בנים לא אמון בם'" (תיקוני זוהר עא ב). כלפי הרשעים, יש הסתר פנים, אבל אין זה מקרה, אלא הכל שייך לסדר ההנהגה האלוהית.
וכבר כתב האדמו"ר רבי חיים מצאנז שאין אפשרות לכפור בבחירה החופשית, שהרי "אי אפשר לשום נברא לחיות, בלתי שבורא כל עולמים מחיה וזן אותו, והכל בהשגחה" (דברי חיים על התורה, פרשת מקץ ד"ה במדרש רבה אשרי הגבר אשר שם ד' מבטחו). הוא כותב שאפילו ציפור לא ניצודה בלי השגחה. ובהמשך הוא מתרץ גם את שיטת הרמב"ם.
כלומר לא רק שד' משגיח על כל יצור בעולם כאשר עולם כמנהגו נוהג, אלא הוא מחייהו כל רגע ורגע, ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כל יום, כל שעה וכל רגע. כך פותח הרמב"ם את ספרו הגדול: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו" (הלכות יסודי התורה א א). ורבי חיים מוולוז'ין בירר באריכות מדברי הרמב"ם האלה איך ריבונו-של-עולם מהווה את כל ההוויה מן האין ליש כל רגע (נפש החיים שער ג). ואם עצם קיומה הוא מד', קל וחומר ההשגחה על פרטי אופני קיומה, אלא שלפעמים זה נעשה דרך הסתר. וגם מה שנראה לנו מקרי הוא מד'.



דף בית    |    וידאו    |    אודיו    |    מאמרים    |    שו"תים    |    שו"ת סמס    |    משלוחים    |    שאלות נפוצות    |    צור קשר    |    הקדשות    

mp100 systems - בניית אתרים