76 שיעורי וידאו 1793 שיעורי שמע 1270 מאמרים 1769 שו"תים 4632 שו"ת סמס שיעורי הרצי"ה
  סל קניות אין לך פריטים בסל

שונות
ספרים דיגיטליים
זוגיות
חינוך
ספרי ילדים
פרשת השבוע
אמונה
תפילה
שונות
חגים
הלכה
חסידות
תנ"ך ומפרשיו
En Francais
שיעורים מוקלטים mp3
ספרי קריאה
מוסר
לועזית
תשמישי קדושה
קישורים
אבינרפדיה
בלוג
שו"ת וידאו


מעמד האישה

הרב שלמה אבינר | י סיון תשע"ב



מעמד האשה
שאלה: בעיני החילוניים עימם אני נפגשת, היהדות מתיחסת אל האשה כאל יצור טיפש, קל דעת שאין להתחשב בדעתו, שכל תפקידו הוא ללדת ילדים ולטפל בענייני הבית. יתרה מזו, הם טוענים כי הדת היהודית היא מקור השוביניזם בעולם. בין השאר הם טוענים: מדוע לגבר מותר, על פי התורה, לשאת מספר נשים, בעוד שלאשה אין היתר נגדי? וכן, מדוע פסלו חכמים את האשה לעדות? ועוד, מדוע אין אשה יכולה לעלות לתורה, מדוע אינה חוגגת בת מצווה, עד שמתקבל הרושם שכל מה שהוא טוב ונעים מותר לגברים ואסור לנשים?
תשובה: בתורה אנו מוצאים שוויון מוחלט בין איש לאשה, הן בתורה שבכתב, בה נאמר במפורש כי שניהם נבראו בצלם אלוהים, והם בעצם שני חלקים של האדם האחד, "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א כז), והן בתורה שבעל פה, בה קבעו חכמים: "השווה הכתוב אשה לאיש לכל הדינין שבתורה" (בבא קמא טו א). אחרי כלל גדול זה, בהחלט יתכנו הבדלים דקים, אבל יש לתפוס ראשית את כל האחדות היסודית, ובתוך האחדות והשוויון היסודיים יתכנו חילוקי גוונים שונים, מפני סיבות פרטיות.
על כן ברור שנשיאת נשים מספר לאיש אחד איננה אידאל לפי מציאותנו האנושית, אלא היא ויתור שעשתה התורה באורח זמני, בחינת "דיברה תורה כנגד יצר הרע", והסימן המובהק לכך הוא, שכאשר שתי נשים נשואות לאיש אחד, כל אחת נקראת צרה ביחס לחברתה, ודי לנו בכך כדי להראות עד כמה יש במצב זה הרס השלום והאחווה. התורה מספרת לנו כיצד בכל מקום שהיה מצב של ריבוי נשים, גרם הדבר עגמת נפש וצרות רבות, כגון שרה והגר, לאה ורחל, חנה ופנינה. הרי ישנה כאן גערה גלויה. בכל המקרים הללו היה אילוץ: אברהם אבינו לקח אשה שנייה באשר חשש שלא יהיה לו זרע משרה. יעקב אבינו ביקש לישא את רחל, אבל "ויהי בבוקר, והנה היא לאה", ולא יכול היה לדחות לא את זו ולא את זו. וכן חנה היתה עקרה. הרי שבכל המקרים האלה היה אונס, ואפילו אז נקראו צרה. אבל הננו רואים שחכמי התלמוד נשאו אשה אחת בלבד. לבסוף קם רבינו גרשום מאור הגולה, וסתם את הדרך כפי מצב הדורות. התורה עצמה כותבת: "כי תהינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה" (דברים כא טו). וכי אין די בכל אלה לראות שדעת התורה אינה נוחה בכך?
וכן מה שאשה פסולה לעדות איננו סימן לנחיתות, אלא שייך למגמה הכוללת, לחסוך מן הנשים את המערבולת של סיבוכי חיי החברה, השררה והמשפט. עדות אינה מלאכה קלה, אלא עמידה קשה בחקירות שתי וערב, עם מגמה מוצהרת לסבך את העדים בתוך עצמם, על מנת שהאמת תצא לאור. וכי זהו מעמד נאות לאשה, להיחשף כך מול עיניים רבות, זו אשר "כל כבודה פנימה"? גם לא תוכל לסרב, כי כידוע עדות אינה זכות בלבד אלא גם חובה גמורה. יתרה מזו מצאנו, שאשה הנתבעת לבית דין פטורה מלהופיע משום "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה יד), אם אכן כך הובררה המציאות , שהיא צנועה ואינה מופיעה ברבים, אז שולחים דיין לחקור אותה בביתה. לכן ברור, שמה שאשה פסולה לעדות איננו משום נחיתותה, אלא זוהי גזירת הכתוב להרחיקה מתסבוכות בית המשפט. אך, במצבים יוצאי דופן, שאי אפשר להיחלץ מן הבעיה ללא עדות האשה, כגון התרת עגונות שהוא נושא חמור, מתחשבים בדבריה. וכן בעניינים צנועים שבאופן טבעי נשים בלבד מצויות בהם. גם היום, בבתי הדין הרבניים, מתחשבים בעדות הנשים באופנים מסוימים. ההוכחה הגדולה לכך שאין זאת לנחיתות האשה, היא שיטת התוספות, שלפיה אשה פסולה להעיד אבל כשירה לדון. הוא מביא לדוגמה את דבורה הנביאה ששפטה את ישראל (בבא קמא שם). ברור שכדי לשפוט, נצרכת רמה גבוהה מאוד, הרבה יותר מזו הנצרכת על מנת להעיד, אלא ששופט נמצא במעמד מכובד שאיננו סותר ואף שומר על כבוד האשה הרשמי והפנימי. וכמו כן, אין מי שיכריח אשה לשפוט.
השאלה לגבי העלייה לתורה, כנראה אין כוונתה שאשה תעלה לתורה בבית הכנסת ממש, שהרי כל סדרי התפילה שלנו אינם מעורבים. ואף כי בוודאי נעים מאוד לאדם לשבת בבית הכנסת בחברת אשתו, אך ברור שלא שם המקום לגילוי וטיפוח יחסי חיבה בין איש לאשתו, אלא לעבודת ד' לבדה, וקל וחומר שערבוב גברים ונשים הוא הדבר היותר חמור במקום הקדוש ובזמן הקדוש. על כן ברור שסדרי התפילה הקבועים הם נפרדים. אם כן, השאלה תהיה, מפני מה לא תוכלנה נשים לקיים בית כנסת משלהן, בו תעלינה לתורה כאוות נפשן? אלא כידוע, לא הוטלו על הנשים חובות וסדרי תפילה במובן של מסגרות קבועות וכפויות, מתוך התחשבות הן באופי חייהן, והן באופיין הנפשי.
אך באשר לבת מצווה, הנה אין שום איסור לקיים באופן צנוע חגיגת בת מצווה לבת, ובאמת בדורנו כך נהוג, והעלייה לתורה אינה מעלה ואינה מורידה.
כאמור לעיל, יש לראות את הכלל, והוא שאיש ואשה שייכים שניהם לצלם אלוהים, כלומר, לפי הרמב"ם בפתיחתו ל"מורה נבוכים" - לשכל. גם לאיש וגם לאשה ישנו כוח המחשבה, הן ביחס לדברים פשוטים, הן ביחס לדברים רוחניים-מוסריים-אלוהיים. אחרי שאמרנו זאת, כל ההבדלים מתגמדים בפני השמש הענקית הזו. כמובן, יתכן שגם בגווני השכל, יהיו הבדלים ביניהם. אכן חז"ל הודיעונו, שדעת הנשים פחותה מזו של האנשים, ולעומת זאת בינתן של הנשים יתרה על זו של האנשים, ולא כאן המקום לברר את ההבדל שבין דעת לבין בינה, אך בוודאי ש"בינה יתרה באשה" היא מחמאה עליונה. זה הכלל, שניהם שייכים לצלם אלוהים, ורק לאחר מכן ישנם הבדלים דקים.



דף בית    |    וידאו    |    אודיו    |    מאמרים    |    שו"תים    |    שו"ת סמס    |    משלוחים    |    שאלות נפוצות    |    צור קשר    |    הקדשות    

mp100 systems - בניית אתרים