76 שיעורי וידאו 1793 שיעורי שמע 1270 מאמרים 1769 שו"תים 4632 שו"ת סמס שיעורי הרצי"ה
  סל קניות אין לך פריטים בסל

שונות
ספרים דיגיטליים
זוגיות
חינוך
ספרי ילדים
פרשת השבוע
אמונה
תפילה
שונות
חגים
הלכה
חסידות
תנ"ך ומפרשיו
En Francais
שיעורים מוקלטים mp3
ספרי קריאה
מוסר
לועזית
תשמישי קדושה
קישורים
אבינרפדיה
בלוג
שו"ת וידאו


תפקידה של אשת האברך

הרב שלמה אבינר | י כסלו תשע"ה



תפקידה של אשת האברךפ

[שיחה בישיבה בארוחת צהריים]

 

שאלה: מה עדיף לאברך: שאשתו תעבוד ואז הוא יוכל ללמוד יותר, או שאשתו תהיה יותר בבית עם הילדים ואז הוא ילמד פחות כי יצטרך לעבוד?

תשובה: אי אפשר למדוד את זה בס"מ, אבל באופן כללי, הוא חתם על הכתובה שהוא מתחייב לפרנס, אז הוא צריך לפרנס, ולא אשתו. אם הוא לא רוצה לפרנס - שיתחתן יותר מאוחר. יש אישה שרוצה ואוהבת לעבוד, רוצה להתאוורר - זה משהו אחר. אבל לפעמים האישה רוצה למסור את הנפש על הילדים, ועכשיו היא הולכת לעבוד וזה פוגע. לכן, שיעבוד וילמד פחות. אלא אם כן אשתו רוצה שהוא ילמד. לא שהיא מסכימה, אלא שהיא באמת רוצה.

מי שכבר התחתן, הריהו עסוק במצוות הנישואים, ועליו לדאוג לצורכי אשתו וילדיו, גם אם זה אומר שבכך ימעיט מלימודו. הוא פטור ממצוות תלמוד תורה כל זמן שהוא צריך להיות עסוק בצורכי ביתו.

ואם תאמר: והלא מצאנו שחכמים עזבו נשותיהם והלכו ללמוד תורה למשך שנים רבות, כמו רבי עקיבא, שעזב את אשתו והלך ללמוד תורה במשך עשרים וארבע שנים (עיין כתובות סב-סג)!? תשובה: הוא קיבל אישור מאשתו. ויש חכמים, שלא קיבלו אישור מנשותיהם, ובכל זאת הלכו ללמוד תורה, ונעדרו מביתם, ושילמו על כך בחייהם (שם).

מכל מקום, כדאי שנדע את מדרגתנו. הבנים אינם כרבי עקיבא, והבנות אינן כרחל בת כלבא שבוע. כל אחד חייב לנהוג עם אשתו כפי שמקובל. כפי שהסבירו התוס' (שם סב, א ד"ה אלא), שהתנאים והאמוראים שהלכו ללמוד והפקירו נשותיהם והילדים - נשותיהם דחפו אותם לזה! לא שהסכימו. דחפו! שאשתו לא רק הסכימה, אלא רצתה.

אישה שהתחתנה עם אדם עובד, ולאחר זמן החליט האיש ללמוד תורה ונעדר מן הבית שעות רבות, שלא כפי שהיה רגיל קודם לכן אין הוא יכול לעשות כן ללא רשות אשתו, כיוון שיכולה לטעון שלא על דעת זה התחתנה.

ואפילו אישה שהתחתנה עם בחור ישיבה, אבל ידוע לה שאברכים בזמננו רגילים לבוא הביתה בכל ערב ולעזור לנשותיהם, ובעלה מחליט לבוא הביתה רק "בין הזמנים" יכולה היא לעכב, וצריך לקבל את הסכמתה, כי לא על דעת כן התחתנה עמו. אלא אם כן הוא הודיע לה מראש לפני חתונתם על סדר החיים שהוא מתכוון לנהוג בו והיא התרצתה. אבל אם לא היתנה מראש, צריך הוא להיות בביתו ולעזור, כפי שמקובל בקרב בני-תורה אנשי חוגו.

מעשה ברבנו הרב צבי יהודה, שהתעניין אצל אברך אחד מבני הישיבה, מה הוא עושה בערבים. השיבו, שהוא לומד בחברותא ואחר-כך שומע שיעורים מקלטות. הגיב רבינו: "ומה עם אשתך?!". צריך לטפח קשר, לטייל, לדבר, להבין ולהרגיש כפי הצורך והמציאות. זו מצווה המוטלת על הבעל. בייחוד בשנה הראשונה לנישואים, החשובה ליצירת הקשר האמיץ בין בני הזוג.

לכן, לא צריך להגזים לא בקצה הזה ולא בקצה הזה. כתוב בפרקי אבות (ו, ד): "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל...", אבל לא חייבים להיות עניים. רבינו עובדיה מברטנורא אומר: "לא על העשיר הוא אומר שיעמוד בחיי צער כדי ללמוד תורה, אלא ה"ק אפילו אין לאדם אלא פת במלח וכו', ואין לו כר וכסת לישן, אלא על הארץ, אל ימנע מלעסוק בה, דסופו ללמוד אותה מעושר". כלומר, זה לא אידיאל להיות עני, אלא ככה צריך לבנות את החיים - לדעת מראש שמי שלומד תורה יכול להיות עני.

ע' בספר צבי קודש (עמ' 155-152), שרבנו הרב צבי יהודה נסע מא"י לחו"ל להפיץ דברי מרן הרב, והציעו לו שני שידוכים: בחורה אחת ענייה ובחורה אחת עשירה. הוא שאל את מרן הרב: מצד אחד, אולי עדיף בחורה עשירה, שאז אוכל ללמוד בשקט. אבל, מצד שני, לבחורה עשירה יהיה קשה איתי כי אני אהיה עני בארץ ישראל, והיא רגילה לאורח חיים עשיר, אז היא תסבול. בחורה ענייה רגילה לאורח חיים עני, אז היא תהיה מאושרת. ענה לו מרן הרב: תחליט לבד (אגרות הראיה א, קי). רבנו החליט להתחתן עם הבחורה הענייה, ככה לא יהיה לה אכזבות וקשיים וכו'.

כתוב בפרקי אבות (ו, ט): מעשה ברבי יוסי בן קסמא, ששאלו אדם אחד: "רצונך שתדור במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב...?". ענה לו רבי יוסי: "אפילו אתה נותן לי כל כסף שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". כל המפרשים מקשים: אבל הם רוצים שיבוא ללמד תורה!? מצווה גדולה ללמד תורה, ואם הוא גם מקבל כסף וזהב, זה לא מפריע...!?

תירוץ א': פעם שאלתי את רבנו הרב צבי יהודה וענה לי: יש חשבון אישי ויש חשבון ציבורי, וצריך שיקול והכרעה. הכרעה תלויה באישיות האדם, ואין לדמות בכך אדם לאדם. ישנו שיקול אישי של אדם להתגדל בתורה, להתפתח ולהתקדם, ויש חשבון ציבורי מה לעשות עבור הכלל. חשבון זה מסובך מאוד, שהרי לאדם יש אחריות גם על עצמו וגם אחריות על הכלל, ויש בזה הכרעות שונות. פעמים רבות, ההכרעה היא אישיותית. כלומר, רבי יוסי בן קסמא רצה ללמוד, ולא היה לו כוח ללמד תורה. לעתים, להיות רב, זה ביטול תורה. הגאון ר' אברהם שפירא קרא לזה "ביטול תורה מכובד". מבלבלים במוח לרב עם כל מיני שאלות שאפשר לפתור לבד, מריבות בין איש לאשתו וכו'. שליש מהזמן הוא גננת, שליש מהזמן הוא עובדת סוציאלית ושליש מהזמן הוא יועץ נישואים. רבי יוסי רצה ללמוד תורה. יש חשבון כלל וחשבון פרט.

תירוץ ב': בספר כבוד חכמים (רל-רלא), הרב צבי אלימלך קאליש, תלמידו של האדמו"ר ממונקאטש, מתרץ: אנשי המקום רצו שיהיה רב ייצוגי, "רב מטעם", ולא רב שילמד תורה יומם ולילה. הם רצו להראות שיש להם רב מכובד, שמכבדים אותו בברכה בחתונה, שיבוא לברית מילה וכו', לכן הוא לא הסכים, ובצדק דחה בשתי ידיים הצעה זאת.

פורבס, מכון מחקרי, פרסמו רשימה של הרבנים הכי עשירים במדינת ישראל, ואח"כ רשימה של הרבנים הכי משפיעים. הרשימות לא חופפות. כלומר, הרבנים העשירים הם לאו דוקא הרבנים המשפיעים, והרבנים המשפיעים הם לאו דוקא עשירים. חוץ מהרבי מגור שהוא גם עשיר וגם משפיע, שלא נוציא שם רע על הרבי מגור, שהרבה חסידי גור הם עשירים מופלגים. העובדה שהרבי הוא גם משפיע וגם עשיר אינה סתירה, שהרי רבי יהודה הנשיא היה גם עשיר וגם משפיע. אולי לרבי מגור יש נצוץ של רבי יהודה הנשיא. על כל פנים, הרשימות לא חופפות. ודאי יש לכם שאלה טובה: איך הרבנים הלא משפיעים נעשו עשירים, והרבנים הלא עשירים נעשו משפיעים? מי שמעיז לשאול שאלה כזאת, רבי יוסי בן קסמא ינזוף בו. בישיבתנו, כל הדיון הזה אינו מעניין אף אחד. כל מי שרוצה ללמוד ולהפיץ תורה - לא מעניין אותו כסף, אז לא אבזבז זמן לדון בזה.

 

 



דף בית    |    וידאו    |    אודיו    |    מאמרים    |    שו"תים    |    שו"ת סמס    |    משלוחים    |    שאלות נפוצות    |    צור קשר    |    הקדשות    

mp100 systems - בניית אתרים