76 שיעורי וידאו 1793 שיעורי שמע 1270 מאמרים 1769 שו"תים 4632 שו"ת סמס שיעורי הרצי"ה
  סל קניות אין לך פריטים בסל

שונות
ספרים דיגיטליים
זוגיות
חינוך
ספרי ילדים
פרשת השבוע
אמונה
תפילה
שונות
חגים
הלכה
חסידות
תנ"ך ומפרשיו
En Francais
שיעורים מוקלטים mp3
ספרי קריאה
מוסר
לועזית
תשמישי קדושה
קישורים
אבינרפדיה
בלוג
שו"ת וידאו


הריגת מחבל על ידי אזרח

הרב שלמה אבינר | כא תמוז תשע"ב



הריגת מחבל על ידי אזרח

 

שאלה: הרגתי מחבל שהיה מבוקש על ידי השב"כ במשך כשנתיים. באותו יום, הוא דקר יהודי ונמצא עליו רימון שאיתו כנראה תכנן פיגוע . הגעתי למקום האירוע כמה דקות לאחר שפורק מהרימון ונקשר בידיו. הגעתי למקום בסערת רגשות גדולה מאד שנגרמה כתוצאה מהרציחות הרבות שהיו באותו חודש, מההלוויות של חלק  מהנרצחים שהשתתפתי בהן, מאירועי האינתיפאדה שאני ואשתי חווינו אישית וכמובן מאירוע הדקירה. סיפרו לי על הדקירה ושמצאו רימון, אך שכחו לספר לי שהסירו מהמחבל את הרימון. התקרבתי למחבל ואז ראיתי תנועה פתאומית שלו (למרות שידיו היו קשורות). בגלל סערת הרגשות שלי והמתח הרב שבו הייתי שרוי, פירשתי תנועה זו כנסיון לפוצץ עלינו את הרימון. יריתי צרור יריות לכיוון ידיו וכעבור כמה דקות, קבעו את מותו של המחבל. זוהי גרסתי שאותה מסרתי בבית המשפט אך התובע אינו מאמין לדברי. עדים שונים העידו בבית משפט שלא נשקפה כל סכנה מהמחבל שהיה קשור והרימון הורחק ממנו. ויתרה מכך, עדים שונים מעידים שמיד אחרי הירי, אמרתי כל מיני משפטים שמעידים שפעלתי מתוך מניעי נקמה ולא מתוך הגנה עצמית. אני מכחיש משפטים אלו.

א. מהי דעת ההלכה במציאות. שאכן יש פה "רצח בדם קר ובמחשבה תחילה" של מחבל שניסה לרצוח יהודי אך הוא כבר קשור ואינו מהווה סכנה?

ב. מהי דעת ההלכה במציאות שהצגתי שמצד אחד יש עדים שזה רצח בדם קר אך מצד שני יש טענה שהיתה פה טעות בשיקול הדעת וחשבתי שנשקפת סכנת חיים?

תשובה-ודאי שאסור מן התורה להרוג גוי, אז זה מדובר בגוי חף מפשע. אבל, הבא להרגך השכם להרגו, ויש זכות להגנה עצמית . וכן יש מצוה להציל את הנרדף, אף בחיי הרודף, אם יש צורך בכך. אמנם, כאשר הרודף קשור ואין באפשרותו להרוג, ודאי אסור להרגו. אך כל זה נאמר ברודף הפועל באורח חד פעמי. אך אדם שהוחזק להרוג, הרי הוא במצב של רודף תמידי, ויש להורגו כדי להציל ממות את הקרבנות הבאים . בדומה לזה פסק הריב"ש שמה שנהרג מסור מן הדין הוא על העתיד, ועל שם סופו, שעדיין לא מסר אלא אומר שימסור, ואז הורגין אותו מדין רודף, כדי להציל את הנמסר, וכל הקודם זוכה (שו"ת הריב"ש רלא). והוא הדין מחבל אשר כוונתו ידועה שרוצה להרוג. וכן כתב הרא"ש שנהגו בכל תפוצות הגולה להעניש את המסור כדי להציל את ישראל הנרדפים על ידו, ומותר לענשו אפילו ביום הכפורים החל בשבת. ואם הוחזק למסור, הרי זה ייהרג שמא ימסור אחרים, ומבקשים עצה ותחבולה לבערו מן העולם, משום מיגדר מילתא שימסרו אחרים, ולא ירבו מוסרים בישראל, וגם להציל כל ישראל הנרדפים מתחת ידו (שו"ת הרא"ש כלל יז). הרי שהרא"ש מביא שני נימוקים. א. הצלת כל הקרבנות העתידים. ב. הרתעת פושעים אחרים פוטנציאליים.

הדברים גם נפסקו בשולחן ערוך (שו"ע חו"מ שפח יא).

דוגמא לכך אנו מוצאים בדברי המאירי על הגמרא הקובעת "התורה אמרה: הבא להרגך השכם להורגו" (סנהדרין עב א). לדעתו המקור בתורה הוא פרשת מדין, כדברי המדרש: "צרור את המדינים והכיתם אותם, כי צוררים הם לכם. מכאן אמרו רז"ל, הבא להורגך השכם להורגו. (תנחומא פנחס אות ג'). מסביר המאירי: "רצוני לומר, מתמידים להצר לכם, וכעת הצרו להם, אחר שדורשים להצר לכם"(מאירי סנהדרין שם).

ואין לאמר שדי במאסר כדי למנוע ממנו לרצות הלאה, שהרי מלמד שיש בכך ביטול הנימוק השני של ההרתעה, הרי הנסיון מראה שמחבלים שנאסרים משתחררים יותר מאוחר עקב עיסקת חליפין או סיבה אחרת, וחוזרים על מעשיהם ביתר מרץ. וכן כותב הג"ר שלמה גורן, שיש להטיל עונש מות למחבלים על פי ההלכה, ושגם אחרי שנמצאים בבית הסוהר, יש להם דין רודף, כי יש דוגמאות ששוחררו תמורת שבויים שלנו, כך שלמאסר עולם אין משמעות (משיב מלחמה ג שה).

אך כמובן אין הדבר ניתן בסמכות של כל אחד, אלא רק של בית דין, או הנהגת האומה, לכן בהחלט יש כאן עבירה על חוגי המדינה, אך לא עוון של רציחה, כיון שיש בפנינו "גברא קטילא", אדם הרוג מבחינה הלכתית.

ב. לסערת רגשות יש מקום ומעמד בהלכה בנדון שלנו. הרמב"ם פוסק ביחס להצלת הנרדף על ידי הריגת הרודף: "כל היכול להציל באבר מאבריו, ולא טרח בכך, אלא הציל בנפשו של רודף והרגו, הרי זה שופך דמים וחייב מיתה, אבל אין בית דין ממיתין אותו" (הל' רוצח ושמירת נפש א יג). הרדב"ז מסביר שהטעם אינו נידון על ידי בית דין אלא רק דינו מסור לשמים הוא מפני שהרודף הפקיר עצמו למיתה (מלכים ט ד). ויש שרככו נוסח זה והסבירו שלאו דוקא אלא שעל ידי רדיפתו הותר דמו לנרדף, כפי שיתבאר בהמשך (רש"א בדו"ח לרע"ק כתובות לג ב). ואלו דברים מובנים כיון שהמציל חייב לפעול במהירות ואף באופן אינסטנקטיבי ואינו מסוגל לשקול בשלוה כל פעולה כמו בית הדין שדנים בשקט ובשלוה, לכן לא יוכל לדרוש מן המציל שיקולים כל כך מדוקדקים, מלבד רבונו של עולם היודע סתרי לב האדם, לכן נשאר המציל חייב בדיני שמים.

וקל וחומר בנדון שלנו, שהמתת המחבל לא נעשתה רק כדי להציל אחרים, אלא גם להציל עצמו, במקרה כזה כתב ה"לחם משנה" בשם הריב"ש (שו"ת רלח ותעב), שהנרדף עצמו אינו צריך להתרות ברודף כי הוא בהול וכן אינו צריך לדקדק (רמב"ם חובל מזיק ח ה). והסביר הגרי"ז מבריסק שמדין הצלת הנרדף, הרודף נחשב גברא קטילא (רמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש).

מרן הרב קוק הסביר, שלגבי הנרדף עצמו התורה השוותה את הרודף כמי שאין לו דמים, ונחשב לגבי כמו "הותרה", מה שאין כן ביחס למציל אחר שזה נחשב כ"דחויה" מפני חובת הצלת הנרדף (משפט כהן קלט). ובדומה לדעת ה"לחם משנה" כן סובר הרא"ם שאם הורג הנרדף את הרודף, גם אם אין צורך בכך "ברוב בלבולו בשעת מלחמה", הוא פטור (בראשית לב ח).

אגב, יש לציין שביחס לבא במחתרת, לא דרשו מבעל הבית להנצל באחד מאבריו של הגנה, שאין לו דמים, ואף על פי שאינו בא להרוג, אלא לגנוב, אלא שהוא מוחזק להרוג, ומוכן להרוג במקרה של צורך, לכן כל ספק מוכרע לרעתו, לכן כל זמן שאין הוכחה נגדית, מותר להרגו.

וכבר היו דברים מעולם, שמחבלים גם אחרי שנלקחו בשבי, הזיקו והרגו, או שבעת פעולות צה"ל העמידו פנים שהם מתים, וניצלו זאת כדי להרוג. ויש הוראה בצה"ל שאחרי פעולה נגד מחבלים, כאשר חוזרים, יורים ליתר בטחון כדור בראשו של כל הרוג. לכן ההערכה שעדיין נשקפת סכנה בנדון שלנו, אינה בהכרח בלתי מציאותית.

ואף אם נאמרו משפטי נקמה שונים, אין זה בהכרח סותר את הערכת הדעת שהיתה כאן סכנה, ויתכן שגם אדם שהורג על מנת להגן על עצמו או להציל אחרים, גם ישמיע משפטי נקמה. לפיכך עדות העדים אינה בהכרח מוכיחה כנגד הטענה שהיה כאן חשש שהמחבל מהווה סכנה, ועל כן גם כעדות נסיבתית היא חלושה, שלכל היותר אין כאן אלא עדות נסיבתית, שהרי אין כאן דיון על המעשה אלא על המניעים.

בסיכום:

 א. מחבל הוא בחזקת רודף תמידי, והריגתו אינה נחשבת רציחה, אלא עבירה על החוק של אי מסירתו לשלטונות.

ב. יש מקום לטענה שתחת סערת רגשות האדם חשב את עצמו ואת חבריו בסכנה, וכל זמן שאין הוכחה נגדית מוכחת, אי אפשר לדחות טענה זו.

 

 



דף בית    |    וידאו    |    אודיו    |    מאמרים    |    שו"תים    |    שו"ת סמס    |    משלוחים    |    שאלות נפוצות    |    צור קשר    |    הקדשות    

mp100 systems - בניית אתרים